להיות בצד הנכון של הכוח

תארו לכם את הדילמה הבאה: השליט הבלתי מעורער של המזרח התיכון, אל בעיני נתיניו, מזמן אתכם לשיחה. הוא נוזף בכם על שסייעתם להפר פקודה שלו ומבהיר שהחיים שלכם לא שווים פרוטה, אם תמשיכו כך. מה תעשו?

זו היתה הדילמה של שתי המיילדות, שפרה ופועה, שהפרו את גזרת פרעה להמית את בני העבריות. לפי פרשנים רבים, הן היו מצריות. מה הן עשו? המשיכו לעשות את הדבר הנכון ולהחיות את הבנים. הקואליציה הנשית המצרית־עברית הצילה את מי שהפך למנהיג המרד בפרעה, משה. הוא בתורו גם בחר נכון. אף שחי כנסיך מצרי מוגן, הוא עמד לצד העבדים העברים.

דילמת הכוח היא דילמה אנושית נוקבת, שמתגלגלת מדור לדור. במובנים מסוימים, זו היהדות כולה על רגל אחת, שהחלה באברהם העברי וחוזרת עשרות פעמים על הלקח המהפכני: ואהבת את הגר, את הזר, את האחר, כי גרים הייתם בארץ מצרים.

מתברר שקשה מאוד לעמוד מול כוח, כשאין לך כוח. ומתברר שלא פחות מורכב להשתמש בכוח כדי להיטיב ולא כדי להרע, כשיש לך ממנו. ניצחון מרד העבדים הביא את התורה ובה נכתב: ואהבת. בכל לבבך. ובכל נפשך.
בישראל של 2021 קל ללעוג למסר הזה. קל לקבל על עצמנו את היהדות כשריון של כוח. זכינו והגענו לארצנו ופרקנו עול גויים מעל צווארנו. והנה, אנחנו בארץ המובטחת. האם נקשה את ליבנו כפרעה ונרמוס את הגרים רק כי אפשר, או נשבור את מעגל האימה? האם נבחר בפטיש כמענה היחידי למצוקות של אנשים החיים בעוני, מבקשי מקלט, פריפריות ופלשתינים, או שנפתח את אוהל אברהם שלנו לארבע רוחות?

בשבוע שעבר היה חבר כנסת במדינה היהודית והדמוקרטית חרוץ במיוחד במענה לאתגר. בבוקר הציע לקדם סיכולים ממוקדים לערבים אזרחי ישראל ברמלה ובלוד, ובערב שלף אקדח למול מאבטח ערבי לא חמוש.

אבל הוא ממש לא הבעיה. הפוך. הוא מתנה לכל מי שרוצה להתעורר ולהבין שלא במקרה התורה חזרה הכי הרבה פעמים דווקא על ציווי כיבוד ואהבת הגר. הוא נורת האזהרה החשובה כל כך לכולנו. והמנהיגות הרבנית שלנו חייבת להיות חלק מהעניין. להחליף גישות של עליונות יהודית ותבהלה מכל מי שאיננו יהודי בעיני האורתודוקסיה הכי מחמירה, בגישות של "ואהבת את הגר".

המנהיגות הפוליטית שלנו חייבת להיות חלק מזה. להרחיק ולבודד כל מי שרואים בכוח כשלעצמו פתרון ומאיימים בנישול, בסיכול ובפגיעה ב"אחרים". מנהיגים כאלה, פעמים רבות, אינם הבעיה כשלעצמה. הבעיה היא תמיכה רחבה בהם בשדה הפוליטי, בשתיקה או בפועל. כמו הנסיך הקטן, אנחנו חייבים לנכש את העשבים הללו מדי יום. אחרת הם יגדלו עלינו לכלותנו.