כן, מותר לשאוף לאתוס הלוחם הקרבי

כל עוד היה צה"ל אמון על התמרון הצבאי, התבססה בציבור הערצה לאתוס הלוחם הקרבי. אז ידעו כל ילד וילדה, נער ונערה, שאת הכרעת הקרב סיפקו הלוחמים, והם מי שראויים להוקרה על תושייה, רעות, דבקות במשימה והקרבת חיים. די להביט באלבומים; בהספדים; במספר הקצינים שהמירו את הונם הקרבי לפוליטי; אפילו בתחפושות בפורים - כמה רצו להיות לוחמים, או ממש הכירו שמות של אלופים.

לא מדובר רק בחברה יותר מגויסת או נאיבית. זו בעיקר חברה שקיבלה את ההזדמנות להביט בצבא לוחם ולהעריצו. וכשהביטה בו לוחם - ראתה טנקיסטים וחי"רניקים שמימשו את מה שהרמטכ"ל כוכבי עצמו כינה עם כניסתו לתפקידו: "החתירה אל הניצחון". בחטיבות ובגדודים, בסדיר ובמילואים, בסיני, בעמק הבכא, בשומרון או בחרמון. במשך שנים הם עזבו את חדר ההרצאות באוניברסיטה בגבעת רם או בניו יורק, והגיעו במדים מאולתרים לחניון הטנקים או ישירות לשדה הקרב. ולאחר המלחמה הפכו מיעוטם למעוטרים בצל"שים תוך שגבורתם הפכה למורשת הקרב הצה"לית, ולמעשה לגאווה הישראלית.

רק שמפקדיו של צה"ל העבירו אותו מהפך שגרר מחירים תרבותיים עצומים: מצבא שמתבסס על לוחמים קרביים שנשלחים להכריע את המלחמה, לצבא פוסט־מודרני המתבסס על חיל אוויר ועל "לוחמי סייבר" (כן־כן, יש כאלה וזה שמם, לצד "לוחמי כיפת ברזל" ולוחמי עורף נוספים) שנדרשים "לנהל" ו"להכיל" את המערכה. זה לא צבא שיבסס את אתוס "הלוחם הקרבי" כי הוא פשוט איננו.

יחזור הרמטכ"ל כוכבי למפגש שקיים ערב פרישת קודמו, הרמטכ"ל גדי איזנקוט, עם הקצונה הבכירה. אז העז אל"מ רומן גופמן, מפקד חטיבה 7, לשבור את הטקסיות החגיגית והלין מולו: "הרמטכ"ל, ראשית רציתי לומר לך שאנו מוכנים להילחם. יש בעיה אחת - אתם לא מפעילים אותנו. לאורך זמן יש כאן דפוס מאוד בעייתי שמתפתח, ובעיקרו: להימנע מהפעלת כוחות היבשה. ועדיין במציאות הנוכחית יש לנו הרבה מה להציע - ברצועת עזה, בלבנון ובסוריה ובכל מקום שיידרש".

עם כניסתו של כוכבי לתפקידו כרמטכ"ל, הוא יצר רטוריקה של מי שמתכוון להפעיל את כוחות היבשה, וכאמור - בשלל מפגשים עם דרגי הפיקוד, וגם ב"תר"ש תנופה" שעיצב, הביא זאת לידי ביטוי במה שכינה שוב ושוב "ערך הניצחון" ו"סדנת הניצחון". אך כפי שעלה ב"שומר החומות" - גם בקדנציה של כוכבי לא היתה לילדי ישראל האפשרות הממשית להתרשם מביצועי לוחמי ישראל. על המערכה הופקדו בעיקר האמונים על הארטילריה האווירית, לצד - כן־כן - לוחמי הסייבר האמונים על הגנת העורף או מקסום פוטנציאל הפעלת הכוחות המיוחדים, ככל הנראה היחידים הפועלים בעומק האויב.

והאויב? הוא נותר חופשי מלחשוש מכך שחטיבות שריון תשעטנה לכיוונו. גיבורי צבא נוצרים בקרבות, כתבו זאת לפניי, וכל עוד אלו יהיו סטריליים, מכילים, מוגבלים, אוויריים וטכנולוגיים - אזי בהתאמה יהיו דמויות המופת שיעוצבו בעקבותיהם. התמסמסות אתוס הלוחם הקרבי היא מן התרומות המובהקות של כהונת כוכבי לדמותו של צה"ל בתרבות הישראלית.