סיפורה של קהילת IAC הוא סיפורם של אמריקנים, ישראלים ויהודים - אותם אלה הנושאים את ישראל בליבם. מול מציאות מאתגרת ומלאת תנודות, הפגינה הקהילה הזו חוסן, חשיבה יצירתית ואכפתיות עצומה.
ברגע שהעולם נעצר והחשיך, פעלנו במלוא העוצמה ופרשנו את חסותנו על אלפי משפחות. עמדנו במחויבות שלנו בלי לעצור אפילו לרגע - קיימנו יותר מ־650 פעילויות בשנה אחת ויזמנו יותר מ־90 שותפויות עם ארגונים שונים. גיבשנו קהילה חזקה ופעילה, שחשה חיבור עמוק לישראל ושהתמודדה עם כל המכשולים והאתגרים שניצבו בפניה. לא חיכינו לחדשות טובות יותר - יצרנו את החדשות.
הרשו לי להחזיר אתכם לאחד מהרגעים הללו. כאשר המבצע האחרון בעזה החל להתגלגל, היה ברור שאנחנו חייבים לעשות משהו. הצוות הניהולי של IAC נפגש עם 20 מנהלים אזוריים כדי לדון בשאלה כמה זמן יידרש לגייס אנשים בצורה מאורגנת, בטוחה ומאובטחת - תוך שהם מביאים בחשבון שני היבטים משמעותיים: אנחנו נמצאים בעיצומה של מגיפה עולמית, שלא ידענו עליה הרבה, אשר התייחסנו ועודנו מתייחסים אליה ברצינות רבה. ולצידה, איום פיזי ברחובות שנבע מהתגברות האנטישמיות והנטייה האנטי־ישראלית הגוברת.
לא התקבלנו בהתלהבות רבה כאשר ניסינו להושיט יד ולהזמין אחרים להצטרף אלינו במאמצינו, אבל הרגעים שבהם החלו לשגר טילים אל עבר ישראל, אל ערי המרכז ותל אביב, סימנו את המפנה. עשינו הפסקה של שבע דקות כדי להתקשר לבני המשפחה שלנו בישראל, שרצו לתפוס מחסה באותן דקות. כשחזרתי מההפסקה, הספיק לי מבט אחד בעיניהם של אנשי הצוות שלי כדי להחליט: אין שאלות - נהיה מוכנים לפעולה בשטח בתוך 36 שעות. כי זה לא סיפור על ארץ, מדינה או פוליטיקה. מדובר בעניין אישי מאין כמותו. מדובר במשפחות שלנו, שנמצאות תחת אש.
הובלנו עצרות מחוף לחוף, יחד עם שותפים רבים שחברו אלינו, וביום העצמאות, שחל זמן קצר לאחר מכן, דאגנו לכך שערים ברחבי ארה"ב יאירו מבני ציבור בתאורה כחולה - אות להערכה שחשים רבים לקשר העמוק בין ישראל לבין אמריקה.
אנחנו עושים את זה כי אנחנו דואגים לעתידם בבית שלנו - באמריקה, ולחיבור, למחויבות ולאהבה ללא תנאי שהם חשים כלפי המולדת שלנו - ישראל. אנחנו מבינים שהשניים כרוכים יחדיו. בעצם, לא בחרנו בישראל - היא בחרה בנו. ישראל היא חלק ממי שאנחנו, חלק מהדנ"א שלנו. היא זורמת לנו בדם, לא משנה איפה אנחנו חיים.
זו הרוח שלנו.
והרוח שלנו אינה עוסקת בתיאור ההווה ובדיבור על האופן שבו העתיד עשוי להיראות. הרוח שלנו היא להתעורר מדי יום, להיות אסירי תודה על כך שאנחנו מסוגלים לפעול ולהשיג דברים, לעבוד קשה, לעצב את ההווה, להיות חלק מכתיבת הפרק הבא בהיסטוריה היהודית־אמריקנית וליצור עתיד טוב יותר - עבור ילדינו ועבור שני הבתים שאנחנו אוהבים כל כך, כאן באמריקה ובישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו