תחרות מיס יוניברס: אלה מלכות היופי האמיתיות שלנו

אחרי שהתפזר העשן מעל טקס מלכות היופי, הרשו לי לומר בשם כל הגברים ה"רגילים": מודל היופי שלנו הוא הנשים הנמוכות, הגבוהות, השמנות עם הבטן הקטנה, הרזות עם הבטן הגדולה, המרוטות עם הילד שצורח בקניון, עם העצבים על הבעל והחנייה המושלמת באלכסון.

בשמחה ובששון הסתיימה תחרות מיס יוניברס 2021 שנערכה השבוע באילת, ולפני כל הדברים הצודקים והחשובים שאני עומד לכתוב, חשוב לי לבקש מהקורא לא לטעות בעמדתי המוסרית, ולמען הסר ספק הרי היא לפניכם: אני בעד תחרות מלכת יופי מכל סוג שהוא. מעולם לא התיימרתי להיות יותר מגבר רגיל שמקבל ציון מספיק בקושי במקצוע טוהר המחשבות. בתור מי שמגדיר את עצמו כשוביניסט, מיזוגן, מחפיץ, גזען ומכוער, הרי תחרות מלכת היופי כאילו נתפרה על מידותיי התרומיות הבינוניות לחלוטין.

התכוונתי לשפוך אש וגופרית על ראשן של אמזונות הפמיניזם המיליטריסטי, אשר חלקן יושבות סביב שולחן הממשלה ולקו כולן יחדיו באופן מפתיע בעיוורון זמני יחד עם אילמות קולקטיבית בת שבוע. אני מניח שאלמלא היה האירוע הנ"ל מלבלב תחת כנפיה של המשפחה החזקה בתקשורת הישראלית, ואלמלא ממשלת הריפוי עצמה הייתה תורמת מיליונים לטובת דרישת השלום החביבה הזו היישר מהמאה ה-19 - משך המחלה היה מתקצר. ועל כל צרה שלא תבוא, אני שולח מכאן איחולי ואיחולות החלם והחלמה לכל הצרודים.

אבל לא על זה אכתוב, משום שבעיית הצביעות רק מסיחה את תשומת הלב מהבעיה הקשה והיסודית שמתגלמת בתחרות מלכת היופי. שנה אחר שנה שבה ומתבררת העובדה המצערת שנשים אינן מבינות דבר בגברים.

אני מבקש סליחה מקהילת הגברים המתקדמת והמכילה, זו שהשוויון בין המינים הוא נר לרגליה, הגברים שלא יצפו ולו בשנייה אחת מהטקס על מנת שלא להקטין קבוצה שממילא הגיעה לאילת מוחלשת מהבית.

אני שם את עצמי היום בתור דוברם של הגברים הרגילים, ואני זועק את זעקתנו לשמיים: "הפוך גוטה!"

לא היינו במעגל הפנימי בשעה שנפלה ההחלטה האומרת שמודל היופי של המילניום החדש יהיה קולב עם מערכת נשימה. לו היה הדבר תלוי בנו היינו רושמים דיאטה דחופה של פחמימות ריקות לכל המשתתפות. אלה כמובן רק הפרטים, המסר שנבקש להעביר לעולם הוא זה: אנחנו רוצים נשים רגילות.

סליחה מאנשי הלובי לקידום תת-התזונה בישראל, מחילה מהמשתתפות השדופות ומאימותיהן שהביאו אותן עד הלום, וסליחה מהמארגנים ששקדו על כל הפרטים. סליחה, אבל המתנה הזאת קצת לא לגילנו.

ולפעם הבא, אם במקרה ישאלו אותנו, אלה מלכות היופי שלנו:

הנמוכות, הגבוהות, השמנות עם הבטן הקטנה, הרזות עם הבטן הגדולה, המרוטות עם הילד שצורח בקניון, עם הגולגול-ציפורים והטרנינג-אקונומיקה במכולת בשבע בבוקר.

הנשים הלא מאופרות, עם השיער שקם על רגל שמאל, עם העצבים על הבעל והחנייה המושלמת באלכסון. מודל היופי שלנו, של הגברים הרגילים, לא צריך לנסוע לאילת כדי שנתפעל ממנו, הוא שובר לנו את הלב חמש פעמים ביום רק מלראות אותו רוקד כאילו אין איש בחדר, או נוהג כאילו אין אף אחד על הכביש.

כל אחת מאתכן, נשים רגילות וחד-פעמיות, מפרקת אותנו לגורמינו הראשוניים וכל אחת מכן יפה שבא למות. אל תיסעו לאילת, ואם בכל זאת נסעתן, רק בקשה אחת מאיתנו אליכן:

תאכלו, בנות. בבקשה, בשבילנו.