תגובה ציונית הולמת

יומיים וחצי חלפו מאירוע חיסול המחבל בירושלים, שעורר סערה ושללא ספק יכול היה להסתיים אחרת, גם תודעתית וגם סביב גורלם של הלוחמים. כעת אפשר להתקדם אל שלב הסיכומים, ובניגוד לפרשות עבר - הפעם יש לא מעט חיוביים.

מלבד המוטיבציה הפסולה של ראש המחלקה לחקירות שוטרים לבצע את הנוהל הפסול של חקירת לוחמים מיד אחרי סיכול טרור, לקיחת כלי הנשק והצמדה של פרקליטים שיבהירו להם מהי חקירה באזהרה - בסך הכל מדובר באירוע שהוא נקודת אור, בוודאי לאור תחושת "הרמת הראש" של גורמי טרור בואכה אינתיפאדה חדשה.

בניגוד לבלבול ולניסיונות לחבל תודעתית בשני גיבורי הפרשה, כבר ניתן להגיד שהלוחם והלוחמת תפקדו מצוין בשטח, ואף שיזכו לתעודת הוקרה. אפשר גם לומר שלא מעט שחקנים קבועים באירועים מהסוג הזה - הפוליטיקאים, הרשתות החברתיות והתקשורת - פעלו נכון, ויישמו את לקחי פרשת אלאור אזריה ודומות לה בשלוש סוגיות עיקריות:

"לירות כדי להרוג": בניגוד לביקורות שנשמעות על צה"ל ועל המשטרה, בעיקר מצד חלקים בימין, על כך שנוהלי הפתיחה בירי אינם ברורים ושהלוחמים פועלים (או לא פועלים) תחת חשש תמידי מחקירות ופרקליטים - שני הלוחמים הוכיחו אחרת. כשפרשת אזריה צרובה חזק בתודעה כהפקרת חייל, ואליה נוסף הפולמוס סביב מותו המיותר של בר־אל חדריה שמואלי ז"ל - בשעת השי"ן הוכיחו הלוחם והלוחמת כי הדבר לא באמת הטריד אותם, ונהגו כמי שמבחינתם מחבל מהווה איום כל עוד הוא חי.

"אנשי הדממה": נראה שהמסקנות מפרשת אזריה נלמדו גם במערכת הפוליטית, ומהרגע שיצאו הסרטונים (במיוחד הראשון) לא נרשמה התנפלות של דעות ותגובות בנוסח "חייל שסרח" או "זו אינה דרכו של צה"ל", שקיבעו נרטיב בעייתי סביב אותו יום בחברון. הפוליטיקאים מימין ומשמאל נשמו אוויר, וטוב שכך, כי קצת אחרי שפורסם הסרטון המלא ומכמה זוויות, יכלו לנשום לרווחה על שלא יצאו כנגד הלוחמים. בסיטואציה שבה הממשלה נשענת על כרעי תרנגולת וחייבת להכיל קולות ימין ושמאל - גם גורמי שמאל פרוגרסיביים, שאולי רצו להתבטא נגד הזרם המרכזי, לא עשו כך, אולי כדי לא לערער את יציבות הממשלה ולייצר פרשת "אלאור 2". בכל מקרה, כולנו יצאנו נשכרים.

"מסייעת פייסבוק": מרגע יציאת הסרטונים והכותרות בתקשורת, הטראומה מפרשת אזריה וההבנה של איך מתגלגל אירוע מצולם הזכירו לפעילים ברשתות החברתיות, ולציבור כולו, שללא תמיכה בלוחמי צה"ל בזמן אמת - הזירה מופקרת לארגוני השמאל, לדעת הקהל העולמית וללחצי התקשורת, שלא פעם ממסגרת את הנרטיב שנוח לה. סרטוני האירוע ותמונות הלוחמים, והידיעה כי שניהם בחקירה באזהרה, הביאו לצונאמי של תמיכה שבוודאי השפיע על מקבלי ההחלטות בעניין.