תנו לוועדת המינויים את הגיבוי והקרדיט

בשבוע שעבר החליטה הממשלה לאשר את מינוי עמיר פרץ ליו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית, בניגוד להמלצת הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות. הוועדה מצאה שכישוריו וניסיונו העשיר של פרץ אינם מצדיקים חריגה משני תנאים עיקריים שהוא אינו עומד בהם: יש לו זיקה פוליטית חזקה, והוא אינו חלק מ"נבחרת הדירקטורים".

השאלה אם המינוי מוצדק אינה פשוטה, והדיון עליה יימשך בוודאי בבג"ץ. אבל מה שצריך במיוחד להדאיג הוא המתקפה החריפה על ועדת המינויים, עד כדי קריאה לחבריה להתפטר. מדובר בהתבטאויות מזיקות ומטעות.

זה המקום להדגיש: מינויים בשירות הציבורי צריכים ככלל להתבצע על בסיס מקצועי ועצמאי. מינויים כאלה מגבירים את האפקטיביות של הממשלה - לפי מחקרים אמפיריים - ומחזקים את אמון הציבור ואת מערכת האיזונים והבלמים העומדת בבסיס הדמוקרטיה הישראלית. מינויים פוליטיים גורמים נזק אדיר לתפקוד הממשלה ומעודדים שחיתות. גם במקרה של דירקטורים בחברות ממשלתיות, שאותם ממנים השרים בכפוף להמלצתה של ועדת המינויים - המינוי עדיין צריך להיות בראש ובראשונה ענייני ולא פוליטי.

וכאן המקום לחזור אחורה בזמן. כדי לשמור על האופי המקצועי והעצמאי של מינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות, אומצו שני מנגנונים עיקריים: הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות ונבחרת הדירקטורים.

ועדת המינויים הוקמה כדי לבלום את התופעה הנפוצה של מינוי מקורבים פוליטיים - בין שחברי מרכז הליכוד ובין שהעבודה - והצליחה לצמצם מאוד את היקפה. הוועדה בודקת את מועמדי השרים לתפקידי הדירקטורים וממליצה אם למנותם. הפרמטרים שנבדקים בה הם עמידה בתנאי הכשירות הקבועים בחוק וזיקה פוליטית.

נבחרת הדירקטורים מאפשרת לקיים הליך פומבי, תחרותי ושוויוני, שבסופו נקבע מי נכנס ל"מאגר" שממנו ממנים השרים את הדירקטורים. ואכן, מאז הקמתה ב־2013, היא תרמה לשיפור משמעותי באיכותם. כדי להגביר את הגמישות ולאפשר לשרים למנות מועמדים יוצאי דופן, נוצר גם מסלול "תואם/עוקף נבחרת", אך גם נקבע שהשימוש בו צריך להיות "חריג ומצומצם". זהו המסלול שדרכו ביקש גנץ למנות את פרץ לתעשייה האווירית.

במבחן התוצאה, ועדת המינויים ונבחרת הדירקטורים הן סיפור הצלחה. המציאות מלמדת שאימוץ שני העקרונות האלה - הסתמכות על עמדה של ועדת המינויים ומינוי דירקטורים מתוך הנבחרת - שיפר את איכות הדירקטורים ואת תפקוד החברות הממשלתיות. גם אם במצבים מסוימים, קיצוניים, אפשר לסטות מהם - זו צריכה להיות דרך המלך למינויים. כך גם המליצו כל הוועדות המקצועיות שפעלו בישראל בשנים האחרונות, והדבר עוגן בנהלים ובפסקי דין רבים.

הוועדה והנבחרת אינן חפות מכשלים, אבל הביקורת והתיקונים צריכים להתמקד בחיזוקן - למשל, לעגן את נבחרת הדירקטורים בחוק. הניסיון לערער את מעמד מנגנונים אלה, ובוודאי הקולות שנשמעו בממשלה וביקשו להרתיע את חברי הוועדה - רק עלולים להסיג את החברות הממשלתיות לאחור ולפגוע בתפקודן.