יש תקשורת אחרת

כצופה מתמיד בשידורי חדשות ואקטואליה, הופתעתי כאשר השלט זימן לי לצפייה בערוץ 14 החדש תוכנית שאחד משני אורחיה היה אורי זכי, יו"ר הנהלת מרצ. וכעבור שעה או שעתיים, גם כן בערוץ זה, הוזמנתי לצפות בראיון ממושך, נוקב, עם ח"כ מוסי רז, גם הוא איש מרצ.

כמי שנמנה עם מחנה הימין, הבעתי לא אחת את מורת רוחי מתוכניהם של שלושת הערוצים הגדולים 11, 12 ו־13. רגזתי, כמו צופים רבים, על שידור דיווחים מוטים. אבל נמצא מישהו בצוות עורכי החדשות בערוץ 14 שהעריך כי מצויים אנשי ימין הסקרנים לדעת גם על הלכי הרוח הרווחים במחנה היריב.

עם זאת, נוכחותם באולפנים של שני בכירי מרצ אינה מסמנת מגמת איזון בדיווחי ערוץ 14. לא לשם כך התחדשו ספרות הזיהוי של ערוץ 20 לשעבר. אך חיוני לשים לב לתופעה העשויה להצביע על חיזוק לעמדות הימין, ולא רק בתקשורת האלקטרונית. הכוונה לאיי תרבות איכותיים הנטועים באוקיינוס של היריב התקשורתי משמאל. כך, למשל, התבססותו של "ישראל היום" מראה כי מחוות הביזוי המשוגרות לעיתון זה רק מוכיחות שקיומו מהווה תחליף ראוי בעיניהם של קוראים רבים.

כך גם הצלחתה של הוצאת הספרים "סלע מאיר", המפליאה לטעמי בשיווק ספרים מתחומי הביוגרפיה, איכות הסביבה, אמונות ודעות, ועוד. כולם מבטאים עמדות שמרניות, ליברליות, בנוסח המיושב של המאה ה־19.

פרסומים אלה כמעט נעדרו עד כה מן המדפים של חנויות הספרים. אפשר להתרשם כי מבקרי ספרות מגלים התייחסות עניינית, אפילו אוהדת, לספרי "סלע מאיר". ועוד: תחנת הרדיו "גלי ישראל", המבטאת קו ימני שאין מובהק ממנו. זהו קו רעיוני ימני שלא מצוי בעוצמת ביטוי דומה בתחנות רדיו אחרות. לכל אלה יש לצרף את "מקור ראשון", שבועון שתוכנו בעל גוון דתי־לאומי, וכותביו מפיקים מאמרים שתוכניהם מעוררי מחשבה.

בחישוב מפוכח, ערוץ 14 הוא תופעה גוברת ומחדשת. הקו הרעיוני בשידוריו מבטא את המכנה המשותף לגופי תקשורת ותרבות, כפי שכבר נמנו ברשימה זו.

היהירות המאפיינת תכופות את ביטויי היריב משמאל היא חלולה ושעונה לחלוטין על בסיס רעוע. ההתמודדות בין שני מחנות תרבות אלה לא מבשרת מעין מלחמת אחים, חלילה, אבל הקוראים או המאזינים - ראוי להם שלא יתייחסו בכובד ראש ליוהרה המוקרנת משמאל. ועל מחנה הימין, הצורך תרבות כרבים, חלה החובה למחוק את רגש הנחיתות, אם הוא קיים. על צרכן התרבות אצלנו להסיט את מבטו וטעמו משמאל לימין, ולהפך.