ליטל יעל מלניק נקברה בחיים. אם ניסתה לזעוק או להיאבק - איש לא שמע. הזוועה הזו היא לא רק סיפור מותה המטלטל של הנערה בת ה־17, אלא גם סיפור חייה כמי שהיתה מאושפזת על רקע נפשי. תשאלו את סבתא וסבא שלה, לודמילה ובוגדן, שגידלו אותה ואת אחותה במסירות; הם הבינו שמשהו לא תקין בקשר שניהל עימה אחד מעובדי ביה"ח "מעלה הכרמל", ודרשו צו הרחקה - שאכן הוצא, אך לא נאכף.
תשאלו את אחותה היחידה רות, צעירה נחושה שסיימה תיכון רק הרגע, וכבר צריכה לצאת למאבק באיש שנטל את חיי אחותה, שטוען שהוא קבר אותה "לבקשתה", ושלא היה רוצח אותה כיוון שהיתה "בת הזוג" שלו. תשאלו את חברותיה של ליטל יעל מ"מעלה כרמל", שמספרות על האח שלא הציב גבולות בינו לבין המטופלות, שדיבר איתן על דברים אינטימיים וחיבק אותן, ושכבר ניסה "להתחיל" עם קטינה אחרת במחלקה. כאילו אין דבר נורמטיבי יותר מאח במוסד שיקומי שמנהל קשר "רומנטי" עם מאושפזת בת 17, מפר צו הרחקה וקובר אותה חיה באתר בנייה באמצע הלילה.
את זעקתה של ליטל יעל לא יכולנו לשמוע, אבל הסיפור הזה זועק את כל מה שנוח כל כך לקבור בחצר האחורית: מוסדות לבריאות הנפש, נערות בשולי החברה, צווי הרחקה שאיש לא אוכף ועוד פוגע שנעצר זמן רב, רב מדי, אחרי שהכתובת היתה על הקיר.
כמה קל לטעון כלפי נערה עם התמודדות נפשית שהיא "ביקשה להיקבר". כמה קל לציבור לצקצק ולהגיד "זאתי, מאושפזת על רקע נפשי, לך תדע". כמה קל להחליט להעמיד לדין על עבירה קלה יותר, להניח לערפל הנפשי שליטל יעל היתה מצויה בו לא רק לשבש את חייה, אלא גם את הצדק לאחר מותה. כמה קל למהר הלאה, לטייח את המחדלים של מערכות הרווחה והמשטרה ולעבור אל הנושאים הבוערים "באמת" - התבטאות שערורייתית כלשהו של חבר כנסת, מצב הבורסה, הפקקים. כמה קל להדחיק את העובדה שהנערה הזו יכלה באותה מידה להיות הבת או האחות או החברה הכי טובה שלנו.
לא ייתכן שהרוצח (לכאורה, לכאורה) זוכה לייצוג מהסנגוריה הציבורית, בעוד משפחת הנרצחת נזקקת לגיוס המונים כדי להיאבק בקו ההגנה. לא ייתכן שאחות שכולה, שאמורה להתגייס בכל רגע, מוצאת את עצמה עומדת מחוץ לבית המשפט עם שלטים בתחינה שיכירו בחוסר הסימטריה המוחלטת בין האח לבין המטופלת.
הציבור הרחב, החזק והמודע חייב להיות לפה לא רק לליטל, אלא לחבריה וחברותיה שנשארו מאחור. אנחנו חייבים לדרוש ניקוי אורוות ב"מעלה הכרמל", ולהעביר מסר ברור: מי שמנצל את פגיעותם של צעירים וצעירות בשלב הקשה והחלש בחייהם - יש לו עסק איתנו, עם הציבור.
אנחנו חייבים להראות שיש עניין ציבורי גדול ביישום הרפורמות ובהעברת התקציבים שהובטחו למערכות בריאות הנפש. להראות שזה חשוב לנו כי אנחנו מבינים שמה שקורה בשוליים, במחשכים, אומר משהו על כולנו. זה חשוב עד כאב לחבק את המשפחה הקטנה ושבורת הלב של ליטל יעל, וזה חשוב פי כמה בשביל כל הפגועים והפגועות שמסתכלים עלינו ויודעים שיש להם גב.
קול דמי אחותנו זועק אלינו מן האדמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו