תור לחיסון באיסט רנד, דרום אפריקה | צילום: רויטרס

קריאת מצוקה מהחצר האחורית

דרום אפריקה היא אחת המדינות המובילות בקריאה לשחרר מהפטנט את החיסון נגד זני הקורונה • לכן יש אירוניה בכך שה"אומיקרון" יצא דווקא ממנה • ללמדנו: אין יותר חצרות אחוריות בעולם, האנושות היא רקמה אחת

וריאנט הקורונה החדש, ה"אומיקרון", צריך להדאיג את כולנו. הוא דווח לראשונה לארגון הבריאות העולמי על ידי דרום אפריקה, והוא הבלתי צפוי הכי צפוי שיש. מדינה, שבה שיעור המחוסנים נמוך מעשרה אחוזים, היא לא בעיה מקומית, והיא פוטנציאל למוטציות המסוכנות ביותר שהתפתחו ועוד יתפתחו במגיפה העולמית.

הווריאנט החדש והמדאיג הוא אירוני במיוחד. דרום אפריקה היא אחת המדינות המובילות בקריאה לשחרר את פטנט החיסון כנגד זני הקורונה ולהפוך אותו לנחלת הכלל. התפיסה שפטנט כזה צריך לעמוד לטובת כלל האנושות, ולא לטובת רווחים של חברות ובעלי מניות מיליארדרים, היתה בעבר המובן מאליו.

ממציא החיסון לפוליו, הווירולוג היהודי־אמריקני יונה סאלק, התעקש לא לרשום את החיסון לשיתוק ילדים כפטנט שלו. כששאלו אותו לפשר החלטתו, השיב בשאלה הידועה: "אפשר לרשום פטנט על השמש?". לפי חישובים שונים, פטנט כזה יכול היה להכניס לממציא ולמפתחי החיסון במשך השנים כשבעה מיליארד דולר. סאלק לא הפך מיליארדר. האנושות הצליחה לעצור מגיפה קשה.

הקורונה הביאה לחיינו את המציאות הפשוטה: אין חצרות אחוריות יותר. לא כאלה שאפשר לשגר ולשכוח. סופה של כל חצר כזו להתפוצץ לנו בפנים. זה קרה כבר בתחילת המגיפה, כאשר ישראלים החיים בעוני חלו בשיעורים גבוהים בהרבה מהמסודרים שבינינו. השבע לא מבין את הרעב. כורח לצאת לעבודה ופרנסה (מנקי רחובות, קופאים, נהגים וכו'), משפחות צפופות והיעדר נגישות לשירותי רפואה עשו את ההבדל. לרעה.

החיסונים הראו לכולנו, שוב, את האמת החותכת. שיעורי חיסון עלובים במקומות העניים ביותר, דוגמת היישובים הבדואיים בנגב. שיעורי חיסון נמוכים גם ביישובים חרדיים ובערי הפיתוח. גם כיום, בסביון ובכוכב יאיר יש יותר מ־75 אחוזים שמחוסנים בחיסון השלישי. בביר הדאג' ובא־סייד שבנגב - פחות מעשרה אחוזים. בבית שמש ובעמנואל כ־20, בקריית מלאכי כ־30. הפערים הללו הובילו להתאוששות איטית מגל הדלתא, והם עדיין הסדקים שדרכם גם הווריאנטים החדשים ייכנסו לחיינו. אין חצרות אחוריות יותר. כולנו רקמה אנושית חיה.

גם חוסר האחריות שנקטה ממשלת ישראל ביחס לחיסכון בחיסון פלשתינים בעזה ובגדה, עלה לנו בדמים. מבצעי החיסון לעובדים בישראל, ואחריהם העברת חיסונים, בלחץ ארגוני זכויות האדם, שיפרו את המצב במשהו. מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

בכפר הגלובלי שלנו, זה לא יכול להיגמר שם. תיאוריית משק כנפי הפרפר ניבאה את המגיפה שהתחילה בשוק סיני של אכילת חיות בר. התיאוריה תקפה גם כעת, כאשר מוטציה באזור הלא־מחוסן בעולם מתגלגלת לפתחנו ולפתח מדינות המערב, ומאיימת לכלות את פרויקט החייאת התיירות במקרה הטוב, ולהביא לגל חמישי דרמטי במקרה הרע.

מסכת אבות מכוונת בדיוק למחלת החצר האחורית. היא מודדת אותנו במידות. "האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מידה בינונית. ויש אומרים, זו מידת סדום" (פרק ה, משנה י).

סדום נחשבת במדרש לעיר היפה והמשוכללת בעולם העתיק. אנשיה קידשו את היופי ואת הרכוש הפרטי, ואת האדישות המוחלטת לכל מי שסביבם. כי למה שאשקיע בעניים, בחרדים ובערבים? למה שאתעניין בגורל הפלשתינים? מה לי ולאפריקה? מתברר שכל זה בא עם תג מחיר כבד. לא צריך מלאכים ותמרות עשן כמו בסדום. אנחנו עושים את זה לעצמנו.

מרבית המדינות העשירות בעולם המערבי, דוגמת גרמניה וארה"ב, עשו בחירה. הן עמדו לצד חברות התרופות, ולא לצד תושבי אפריקה, הודו ושאר מדינות הפריפריות. הן עשו בחירה רעה, מידת סדום ממש. הווריאנט החדש מוכיח את זה. ולנו יש תפקיד: להביא את ישראל לבחור במידה הנכונה והטובה. גם ביחס למוחלשים בתוכנו וסביבנו, וגם ביחס לאמת הגלובלית. לסור מרע ולעשות טוב ככל יכולתנו. גם לזה יש ערך. ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...