השארת הגיור לאורתודוקסיה משמעותו כליית העם היהודי

כשחברת הכנסת יוליה מלינובסקי שאלה ביום שלישי בשבוע שעבר את ראש מערך הגיור הממלכתי (עובד מדינה במשרד ראש הממשלה, אם תהיתם) האם ניתן להתגייר כאישה חילונית, תשובתו הייתה חד משמעית: לא. את לא יכולה גם להתגייר וגם לחיות את חייך כיהודייה חילונית.

זו אמירה, שבבסיס שלה עומדת התנשאות ופטרונות על כל מי שרוצה לקשור את חייו או חייה עם העם היהודי. ובואו, זה לא שיש מאות אלפים שמתדפקים על דלתותינו. גם המספרים שהוצגו בדיון היו צריכים לזעזע את כל ארגוני השקיפות וטוהר המידות: החל משנת 2014 צנח מספר המתגיירים בכחצי. שיעור המסיימים ומסיימות תהליך הגיור ירד מ-60 אחוזים ל-24 אחוזים. לעומת זאת, תקציב מערך הגיור רק עלה בשלוש השנים האחרונות. ההפתעה מגיעה דווקא מנתוני הגיור בזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי, שאינם ממומנים על ידי המדינה (למעט תמיכה בכיתות הלימוד). אלה, מתברר, נמצאים בעלייה מתמדת.

הדיון, שהתקיים בוועדה למיזמי תשתית לאומיים ושירותי דת יהודיים, אמור היה לספק כותרות שיהדהדו למשך כמה שעות, לפחות. מלבד ההתנשאות הרגילה של הרבנות על כל מי שחושב אחרת, היו גם התבטאויות אחרות שנשמעו במהלך הדיון, מרבנים אורתודוקסים וחרדים. התבטאויות אלה עשויות לבשר על תמיכה רחבה מאוד במהלך של השר כהנא לרפורמה בגיור.

נציג בתי הדין החרדים הפרטיים לגיור קבע שהרבנות מחמירה יתר על המידה בכך שאינה מאפשרת לגייר נשים שעובדות כזמרות. הרב חיים אמסלם קרא בקול רועד שהרבנות "מעוותת את ההלכה" ופועלת בשמרנות מיותרת שאינה משרתת את העם היהודי. גם כאן, כמו בכשרות, מקפידה הרבנות הראשית להתנגד בכל כוחה לנגיסה בכוחה המונופוליסטי. אבל בניגוד לכשרות, כאן יש יותר קולות מתוך ההגמוניה שתומכים במהלך. ועדיין, השיח על הגיור והשינויים הדרושים לא מבשרים על שום שינוי אמיתי.

הגיור, בניגוד להרבה נושאים אחרים, עוסק בשאלת העתיד של העם היהודי ולא רק במימוש העכשווי שלו. לכן הוא חייב להיות מותאם לזמן ולמקום ובעיקר – לגברים, לנשים ולילדים שמבקשים ומבקשות לעבור אותו. הנתונים שהוצגו בדיון לא הותירו מקום לספק: הרבנות ממשיכה לסגור את דלת הכניסה לעם היהודי ומרחיקה - יותר מכל גוף אחר בעולם היהודי - אנשים מהיהדות, בין אם נולדו יהודים ובין אם הצטרפו אלינו מבחירה. ככה זה כשהאורתודוקסיה, שהיא הזרם השלישי בגודלו בעולם היהודי (אחרי הקונסרבטיבים והרפורמים), מחזיקה בכוח בלתי מוגבל.

בישראל מדברים על כ-400,000 אזרחים ואזרחיות שהם "חסרי לאום או דת". חלקם הגדול שירתו בצבא, משלמים מיסים ורואים כאן את עתידם. שלא נדבר על כך שהם גדלו בישראל כיהודים לכל דבר ועניין, והפעם הראשונה בה נחשף בפניהם כי הם "אינם יהודים על פי ההלכה", היא ככל הנראה כאשר באו להתחתן ברבנות. הסיפורים שנשמעו בוועדה על תהליך הגיור, ההשפלות, התהליך המייגע שבסופו לא תמיד מתקבלת תעודת ההמרה הנכספת, אומרים הכל. את הדבר הזה צריך לפרק ולהרכיב מחדש.

אוהבים לדבר על ההתבוללות בצפון אמריקה "בגלל הזרמים". אז בואו נעשה סדר בנתונים ובעובדות, ונשים לרגע בצד את התחושות. שיעור ההתבוללות במדינות אירופה כמו צרפת וגרמניה חוצה את 60 האחוזים. אלה מדינות שבהן האורתודוקסיה שלטת. לעומת זאת, שיעור ההתבוללות בצפון אמריקה עומד על כ-45 אחוזים. שלא נתבלבל, בשני המקומות מדובר באחוזים מבהילים, וזו גם לא תחרות. כולנו מפסידים. ובכל זאת, אם יש דרך למנוע את התרחבות התופעה, הרי שהיא ההבנה כי גיור חייב להיות מותאם לזמן ומקום. בעניין הזה חשוב לזכור, בג"ץ כבר עשה את מרבית הדרך והורה להכיר בגיורים קונסרבטיבים ורפורמים גם לצורך רישום במשרד הפנים וגם לצורך חוק השבות.

אבל זה לא מספיק. השר כהנא חייב להבין: הותרת הגיור וגורל העם היהודי בידי האורתודוכסיה בלבד תוביל לבסוף לכליית העם היהודי. הרפורמה בכשרות – חשובה ומתקדמת ככל שתהיה – הותירה בחוץ את מרבית העם היהודי. בגיור – זה לא יוכל לקרות.