לכבוש את הכעס המוצדק – ולחזור לאונסק"ו

לפני ארבע שנים עזבה ישראל בטריקת דלת את אונסק"ו (הארגון העולמי לחינוך, תרבות ומדע). היא עשתה זאת בעקבות עזיבת ארה"ב את הארגון וכאות של סולידריות איתה. שתי המדינות נטשו בשל ההחלטות הפוליטיות האנטי-ישראליות, אף שהארגון הוקם במקורו מטעם האו"ם כדי לטפל בסוגיות החינוך והמדע באופן מקצועי גרידא. הערבים ותומכיהם הצליחו לשנות את ייעודו של אונסק"ו ולהסב אותו לעוד כלי להשחרת פניה של ישראל.

אלא שהיום שוקלת ארה"ב בכובד ראש לחזור לארגון ולהפסיק את החרמתו.ישראל בשלב זה מתלבטת אם לשוב אליו, ובצדק.ארבע שנים של היעדרותנו לא שינו את התנהלותו האנטי-ישראלית של הארגון. העובדה ששתי מדינות עזבו אותו לא גרמה לו לשקול מחדש את התנהלותו וגם לא לשנות את ההחלטות המבישות שקיבל.

המשך החרמת אונסק"ו קרוב לוודאי לא ישנה את המציאות. הנשיאה הנבחרת של הארגון, אודרי אזולאי - בתו של יועצו היהודי של מלך מרוקו, אנדרי אזולאי המכיר טוב מאוד את ישראל - לא הצליחה להביא לשינוי הרצוי. הפקרת השטח לאויבינו חיזקה את ההשתוללות המבישה שלהם, כי מולם לא היו מדינות שימנעו זאת מהם.

מתברר שמצב זה לא משרת את ישראל ואת ארה"ב. כשם שלא נוטשים מוצב צבאי מול אויב, מר ככל שיהיה, כך גם לא צריך להדיר את רגלינו מארגון כה עוין. עדיף להילחם מבפנים ולנסות להשפיע מאשר לפנות את השטח לטובת משחירי פניה של ישראל. הנימוק שיש להגיע להבנה על מכלול יחסינו עם הרשות הפלשתינית לפני שישראל תשוב לאונסק"ו אינו מעשי. הרשות מחפשת כל דרך לפגוע בנו, כך שהיא לא תוותר על ארגון חשוב שגם אימץ לא אחת החלטות שהן קשות לישראל.

הבעיה היא עם המנגנונים של ארגוני האו"ם. אם ישראל תעזוב בכל פעם שיהיו החלטות נגדה, נמצא את עצמנו מחוץ לאו"ם בכללותו. מצב זה אינו רצוי.אם ארה"ב תחזור לאונסק"ו - וכל הסימנים מראים שזה הכיוון - ישראל לא תוכל להישאר מחוצה לו לבדה. היא תלך בעקבות ארה"ב ותצטרף אליו מחדש.

אדרבה, רבות הן המדינות שאינן מתרגשות מההחלטות האנטי-ישראליות של אונסק"ו. ההחלטות אינן מחייבות ואין להן אימפקט בשטח. לנו זה אחרת, כי סף הרגישות שלנו גבוה יותר, אבל העובדות בשטח הן שיקבעו. כאשר נגיע להסדר מקובל עם הפלשתינים, המצב באונסק"ו ישתנה, כך שההחלטות היום הן הפיכות מחר.

לאור כל זה, התועלת בלהיות חבר באונסק"ו עולה על לא להיות חלק משורותיו. כאשר אתה בפנים, יש לך נוכחות. אתה נלחם במשחירי פנינו, מגייס תומכים ונעזר בידידים לסלק החלטות נגדנו. אפשר גם להציע החלטות משלנו.

ויש עוד אפשרויות: המזרח התיכון משתנה לנגד עינינו. נרקמים יחסים עם מדינות ערב. ישראל מחוזרת. כל זה ישפיע באחד הימים על ארגוני האו"ם ובתוכם אונסק"ו, כי מדינות ערב מתחילות להבין שישראל היא הפתרון ולא הבעיה. נכבוש, אם כן, את כעסנו המוצדק על אונסק"ו, נתחשב רק באינטרס שלנו, ונודיע לוושינגטון שאם תחליט לשוב לשורות הארגון, נחזור גם אנחנו כאות של סולידריות.