באוקראינה ייבחן המערב

במשך חודשים, ניסה הרודן הבלארוסי לוקשנקו לתקוף את האיחוד האירופי באמצעות מהגרים. המשטר הדיקטטורי במינסק פיתה אלפים מהמזרח התיכון, בעיקר כורדים, להגיע אליו כתיירים כדי להסתנן לאיחוד, אחר כך סייע להם לחצות לליטא, ואחרי שליטא ופולין הקימו גדרות - אילץ את אלפי המהגרים להסתער עליהן. באמצעות כלי נשק אנושיים, הדיקטטורה במינסק אסרה מלחמה קטנה על האיחוד, בניסיון לכפות עליו לדבר עימה ולהסיר את הסנקציות שהוטלו עליה בעקבות זיוף הבחירות לנשיאות והשלכת אלפים לכלא.

אלא שנכון לעכשיו, התוכנית של לוקשנקו לא עבדה: ליטא ופולין הפגינו נחישות בשמירה על הגבולות. חשוב מכך, האיחוד לא נכנע לסחטנות מול הניסיון ליצור משבר הומניטרי ולגזור קופון על המחויבות של האירופאים לחיי אדם ולזכויותיו.

האתגר הגדול באמת המחכה למערב הוא האיום על אוקראינה. הסיבה: רוסיה ריכזה יותר מ־90 אלף חיילים בגבולות השכנה, ובמודיעין הצבאי בקייב מעריכים כי הפלישה תחל בסוף ינואר-תחילת פברואר. נכון שאין להשוות בין הסיכונים הנשקפים מהסתערות מהגרים על הגדרות לבין מלחמה עם צבא רוסי מאומן ומצויד היטב. גם מידת המחויבות שונה, כי פולין וליטא הן חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו, בעוד אוקראינה היא "רק" מדינה עם 44 מיליון תושבים, שעד כה פניותיה להתקבל לנאט"ו נדחו. אבל במובנים רבים, ההגנה על אוקראינה תהיה הגנה על המערב ועל הסדר העולמי כולו.

ראשית, מניעת כרסום נוסף בשלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה נחוצה, כדי להעניק תוקף מחודש לקדושת הגבולות וההסכמים הבינלאומיים: רוסיה הכירה בגבולות אוקראינה שלוש פעמים מאז התפרקות בריה"מ - ואז רמסה את ההכרה הזאת על ידי הפלישה לקרים ולאזור הדונבאס. שנית, הגנה על אוקראינה תפגין סולידריות עם אומה שבחרה בשני רגעים מכריעים באוריינטציה פרו־אירופית: פעם אחת במהפכה הכתומה ב־2004, ובפעם נוספת - במהפכת כיכר העצמאות בקייב ב־2013, כאשר הנשיא המושחת ובעל הנטיות הדיקטטוריות, ינוקוביץ', הודח ונמלט לרוסיה. מאז, הנטיות הפרו־אירופיות רק התחזקו. שלישית, בהגנה על אוקראינה מפני השאיפות האימפריאליות של פוטין, תגן אירופה על עצם האפשרות של קיום דמוקרטיות ליברליות במרחב הפוסט־סובייטי. רביעית, באפשרות של אוקראינה עצמאית ודמוקרטית יש משום שמירה על מודל פוליטי חלופי למסורת האוטוקרטית המוסקבאית; למודל הזה יש שורשים היסטוריים עשירים בשטחים של אוקראינה, בלארוס וליטא.

מעל לכל,עתיד אוקראינה מציב בפני המערב את השאלה עד כמה הוא מוכן להיאבק למען הערכים שכה מזוהים איתו: זכויות אדם, חופש הביטוי, שלטון נבחר ומתחלף, ועוד. כי יש שלב שבו הערכים לא יכולים להיתמך רק על ידי גינויים וסנקציות; מתישהו נדרש גם כוח. עדות עמומה לכך מקודדת בעצם המילה האנגלית ל"ערך" (value), שנגזרה מהמילה valour, "גבורה" (והיא, בתורה, נגזרה מ־valere, "להיות חזק" בלטינית).

ביום ראשון חגגה אוקראינה את יום הכבוד והחירות, לזכר שתי המהפכות שמילטו אותה מדיקטטורה. ייתכן שבפעם השלישית היא תזדקק לעזרה גדולה יותר מבחוץ.