תוכנית השלבים, גרסת כפר קאסם

הצילומים והדיווחים של בריוני מיליציית השמירה בכפר קאסם, שהיכו בשוטרים עד זוב דם והורו להם שלא לפעול בכפר קאסם "פן יישפך דם" - היו מזעזעים והמחישו את התהום שאליה נקלעו מנגנוני השיפוט והחקיקה במדינת ישראל. האבסורד גבר שעה שחלק מדיווחי התקשורת גרסו כי השכנת הסדר והביטחון בכפר בידי מזוקני ובריוני ה"שמירה", בוצעה בידיעת המשטרה.

אכן, אובדן תחושת הביטחון של אזרחי ישראל נוכח גל הפשע - בעיקר בסקטור הערבי והבדואי - הזמין התארגנויות שומרים, שמילאו את החלל שנוצר בעקבות קשיי המשטרה לספק ביטחון שוטף. אך סיפורה של השמירה בכפר קאסם הוא שונה לחלוטין.

לפי המסתמן, מתחת לאף של הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית פועלת מיליציה אסלאמית כוחנית "לפי הספר", מתוך אידיאולוגיה בדלנית מיליטנטית השואפת ליצור מובלעות דתיות ביישובים ערביים. המטרה: לבדל את היישובים הללו מן הממסד ולהרחיק את השלטון המרכזי הישראלי וזרועותיו האחרות "פן יישפך דם".

מדובר ביישום הקוד התפעולי של תנועת האחים המוסלמים העולמית. זהו קוד אלים ורצחני שנכתב, צוטט, הוסת והופעל כטרור - מבמותיהם של אלפי מסגדים ומדרסות ברחבי העולם. זו אותה אידיאולוגיה ואותה דרך פעולה של אל־קאעידה, דאעש, חמאס והג'יהאד האסלאמי.

בוגרי זרועות הביטחון והמינהל האזרחי זוכרים היטב כיצד צמחה "הזרוע הצבאית" של חמאס. ממש כמו בכפר קאסם, הכל החל מקבוצת אסלאמיסטים אלימים שעסקו "בסך הכל" בניקוי הרחובות העזתיים מפושעים, מסוחרי סמים ונרקומנים, מזונות, מחנויות וידאו או ממוכרי משקאות חריפים. היה זה ניקיון ראוי, לכל הדעות. אך משם המשיכו "משליטי הסדר" לחיסול קומוניסטים ומשתפי פעולה עם ישראל, ובסוף עברו לפיגועי דמים נגד אזרחי ישראל.

כאז כן עתה - במקביל לבריונים הללו פעלה קבוצת האידיאולוגים שקראה לעצמה "הזרוע המדינית". היא קיימה קשרים ומגעים עם המינהל האזרחי לקידום אינטרסים, כגון הכרה אקדמית באוניברסיטה האסלאמית בעזה, הכרה בחוקיות פעולתו החברתית־דתית של ארגון המוג'מע האסלאמי, שעסק בגני ילדים, בפעילות סוציאלית, בגיוס כספים ובתרומות. אלא שלצד פעילויות אלה עסק הארגון גם בהסתה, בהפצת תעמולת הרדיקליזם האסלאמי לגיוס פעילים ובהכוונתם לפיגועים רצחניים נגד אזרחי ישראל. זמן רב חלף עד שבישראל ובעולם הבינו ש"הזרוע המדינית" ו"הצבאית" של האסלאמיסטים אחת היא.

בין הריסות ביתו של "מהנדס הטרור" מוחי א־דין א־שריף, בבית חנינא שבירושלים (חוסל ב־1998), נמצאה חוברת קטנה וכותרתה: "חמאס, שורשיה ההיסטוריים והאמנה", שנכתבה בידי השייח' הפלשתיני עבדאללה עזאם, מייסד אל־קאעידה. א־שריף היה אחראי למותם של ישראלים רבים ושאב השראה ישירות מתורתו של עזאם. השייח' עזאם מצביע בחוברתו על ספרו האופרטיבי של שייח' מוניר אלעד'באן, איש האחים המוסלמים מסוריה, כמדריך לאבני הדרך של התנועה האסלאמית לכיבוש העולם: תעמולה (דעווה) לגיוס ההמונים, בניית מובלעות אסלאמיות מיליטנטיות מסוגרות, הונאה וחיבור זמני - אפילו לאויב (כמו חיבור חמאס הסוני לאיראן השיעית או חיבור רע"מ לישראל היהודית) - כדי לחלץ הישגי ביניים. כל זאת, תוך הפעלת פיתויים לשכנוע וטרור להפחדה ולהתפשטות.

כך מפרשים חניכי האחים המוסלמים את המורשת שהותיר נביאם. לפי מודל הסכם חודייבייה בין מוחמד לאנשי מכה (628), שהמוסלמים הפרו, אין האסלאמיסטים מחויבים לשום הסכם. כך חתרו במצרים ובירדן כנגד השלטונות, כך בגדה חמאס ברשות הפלשתינית, כך בוגדים האסלאמיסטים במארחיהם התמימים והנדיבים באירופה ובמקומות שונים בעולם.

בסוף יגיע המפנה המיוחל: השתלטות האסלאם על הקורבן, חיסולו או התאסלמותו, ביזת רכושו והמרת דתו, "מרצונו כמובן". כך, בראייתם, תשוב פלשתין להיות אסלאמית. בסבלנות, בשלבים, ומרצוננו כמובן.