כן, "הזקן", הנגב עוד יפרח

כמו בכל אחת מ־19 השנים האחרונות ביום הזיכרון לדוד בן־גוריון, הוא ואני ניפגש הבוקר. אני תמיד בא אליו מוקדם, לפני שממשלת ישראל ואנשים טובים מתאספים ליד קברו, הצופה משדה בוקר אל פני נחל צין בנוף קדומים קסום. נתיישב אל שולחן עם מפה לבנה, שתי כוסות מים עם לימון ומחברת לכל אחד, והוא תמיד רושם.

הוא ישאל אותי את שלוש השאלות הקבועות: רוח העם - כמה איתנה היא? הדור הצעיר - מוביל את המשימות החלוציות בהתיישבות, בביטחון, בעלייה ובחינוך? ההתיישבות בנגב - באופן ממוקד, מה מצבנו? על רוח העם אשיב שהיא חוזרת לאיתנה, אך יש בה בקיעים לרוב; שאנחנו פחות מאוחדים, פחות חולמים ויוזמים בגדול; שהאתוס הלאומי שמור ליפים, למפורסמים ולעושי־הכסף; שקרב גדול ניטש על הרוח העברית, רוח המייסדים, אך יש בה איים של תקווה טובה ושהרוח עוד נושבת.

אנסה לדייק ולומר שדור צעיר נפלא ומופלא גדל פה, דור שמשיב מלחמה לעומת כל התחזיות על היותו חסר אכפתיות ואחריות. דור שרוצה להגשים, אך חסר מסלול, חופש וכלי יצירה המסוגלים להתאים לאופיו ולשאיפותיו הגדולות, לשפה החדשה המדוברת בעולם. אחשוף בפניו את מפגשיי עם אלפי בני נוער, בנות השירות הלאומי והמשרתים והמשרתות בצבא, את הסטודנטים והסטודנטיות שמבקשים להישאר אחרי הלימודים בנגב ובגליל ולגשר על הנפילה הגדולה של הפער בין הרצון לבין היכולת לעשות ולממש את שאיפותיהם הגדולות.

ואז נגיע לגולת הכותרת - להתיישבות בנגב. הוא יזכיר לי כמה חיכה לנו ולשכמותנו, החולמים והלוחמים, ויהדהד את סודו בלחישה, שבאוזניי תישמע כמו צעקה רמה: הנגב איננו העניין; העניין הוא הבסיס להמשך קיומנו, היכולת שלנו להיות מאוחדים. עם סגולה ומופת, לא בהובלת השווקים הפיננסיים אלא ביצוא פתרונות לחברה בנושאי קהילה, בריאות, חינוך, תרבות, תשתיות, דיור ועוד. הנגב הוא־הוא המקום שבו ניבחן לא רק בכמה הצלחנו ליישב אותו, אלא באיך הצלחנו לעשות זאת.

אספר לו על חזון "ישראל 2048 - עתיד משותף" של תנועת אור, ואראה דמעות מבצבצות בעיניו. הכך הוא? ישאל. באמת תהפכו את הנגב והגליל למרכזים החדשים של ישראל? באמת תביאו ארבעה מיליון תושבים ומיליון משרות? באמת תבססו לנצח את הקיימות של העם העברי בארצו? הוא יביט במפת היוזמות ויצווח: "איך ייתכן שעוד לא קמו כל אלו? איך אין בנגב עיר של מיליון תושבים? איך זה שאין עוד מאה אלף סטודנטים? והכיצד יחסינו עם הבדואים הגיעו לכזאת תהום? איך זה שהדור הצעיר אינו מבין את מה שהבנתי ושלו הקדשתי את אחרית חיי?".

אבטיח לו שאת הזכות לחיות אתרגם למימוש החובה הקדושה של המשך הקמת המדינה, של המשך הפחת הרוח וכיבוש השממה, אשבע שכל עוד רוח באפי ובנשמת תנועת אור - הנגב והגליל יהיו המרכזים החדשים של ישראל, למען הדורות הבאים. נסתובב אל הנוף ונביט בו ביחד, ייעלמו כוסות המים, השולחן והמפה, ורק דמותו של איש אחד שהוכיח בחייו שאם נרצה וניצור - ישראל תהא למדינה שהכי טוב לחיות בה. בעולם.