"עטרות, גבעת המטוס ואי־1 יכריעו את גורל החלום הפלשתיני לחלוקת העיר, ואת גורל החלום הציוני לשמור עליה כעיר אחת", כתב נדב שרגאי במוסף "ישראל השבוע", וסיכם: "ייתכן, לכן, שלישראל כדאי להניח לסיפור הקונסוליה ולהתרכז במאבק על הבנייה. לריב על הדבר הנכון. אחרי הכל - ההתיישבות היא שקבעה ותקבע גם להבא את גבולות העתיד של ירושלים. סמלים, כמו הקונסוליה, חשובים ככל שיהיו, יקבעו פחות".
נניח לרגע את העובדה שרק לפני כמה שבועות הביא שרגאי במסגרת כתבה באותו מוסף עמדה שונה לחלוטין של ממשלת בנט, שראתה אז בצעד זה דבר שעלול להוביל למדיניות "ששואפת לחלוקת ירושלים ולהקמת בירה פלשתינית במזרח העיר עבור מדינה פלשתינית עתידית". ונניח לעובדה שעצם העמדת הבנייה מול הקונסוליה מריחה כמו ספין, שמטרתו להכשיר את הוויתור. אבל האם ייתכן דיבור על פתיחת קונסוליה עבור ישות זרה בעיר הבירה של מדינה, כעניין שהוא (רק) סימבולי? הרי מדובר בהפרה של החוק הישראלי, החוק האמריקני ואמנת וינה, ומעל הכל, זהו היפוך מוחלט של ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל, שגולמה בהעברת השגרירות. אקט כזה יהיה בלתי הפיך (קשה לדמיין שממשל אחר ישנה זאת) ועלול להשפיע על מעמדה של ישראל בכל חלקי העיר.
אבל נראה שבדומה לעקרונות אחרים שאותם הממשלה הנוכחית למדה לתרגם לעניין של מחיר (כמו שמירת השותפות עם רע"מ וחלוקת כספים קואליציוניים אחרים), נראה כי גם ל(אי)הכרה בריבונותנו בירושלים יש מחיר. אלף או אלפיים יחידות דיור? האם בעטרות או בגבעת המטוס? בנייה בפועל או אישור תוכניות? צריך לשקול. אבל העיקר, שבתמהיל הנכון ניתן להכשיר את הקמת הקונסוליה. ואם כבר הקמת קונסוליה לפלשתינים תמורת 9,000 יחידות דיור, אז כמה שווה הכרזה על ירושלים כבירתה של מדינה פלשתינית עתידית? ומה תהא התמורה הראויה לחלוקתה בפועל? 50 אלף? 100 אלף יחידות דיור? מתי מסתיימות הערכות הנדל"ן ומתי מתחילים להבין שמדובר באובדן - ירושלים וריבונותנו?
אכן, יהיה זה סימבולי אם חלילה תיפתח הקונסוליה תמורת עסקה כזו או אחרת. סימן טרגי למעבר מממשלה שעשתה שינוי פרדיגמטי במזרח התיכון באשר לתפיסת כוחה המדיני והביטחוני של מדינת ישראל, לממשלה שפצחה במדיניות אפס הפתעות מול איראן, והמשיכה במדרון חלקלק להפיכתנו למדינת חסות, שאפילו בבירתה שלה היא אינה נלחמת על ערעור ריבונותה. מימי העצמאות והעוצמה ייקחו אותנו, באופן סימבולי כמובן, לימי "חומה ומגדל". המבנים אולי ייבנו (אם כי גם לגבי זה יש ספק) אך גם המנדט ישוב איתם.
"אחרי התקציב" נאמר כל כך הרבה פעמים בשבועות האחרונים, בנימה המרמזת שמשהו ישתנה אחריו. ואולם גם כאן, יש בסיס להניח שמה שלא נלחמו עבורו לפני התקציב, כשעוד ניתן היה להתמקח, יהפוך כעת לעניין מוגמר. את האות לכך צייץ ח"כ אורבך לאחר העברת התקציב: "ראשית צמיחת גאולתנו", כתב בפאתוס. ואם הגאולה של עם ישראל בארצנו קשורה ברגע "המכונן" של העברת התקציב, אז מדוע שהריבונות לא תתורגם לעסקת נדל"ן?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו