דעה אחרת אינה רישיון לביטול האחר

הנה רק כמה דוגמאות לאיומים שמקבלת ד"ר שרון אלרעי פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ממתנגדי חיסון הקורונה: "...שאלוהים ישרוף אותה בגיהינום. אינשאללה שתקבל שיתוק במוח, התקף לב ותתפגר"; "שמעתי שאיזה רב הוציא פסק הלכה על דוקטור פרייס, ועוד כמה ממערכת הבריאות, שיש להם דין רודף. הקם להורגך - השכם להורגו"; "רוצחת"; "מפרקת משפחות".

משום כבוד הבמה, חסכתי מכם את הקללות המזעזעות באמת שנלוו לחלק מההודעות.
בעלה של אלרעי פרייס הגיש תלונה במשטרה, אבל גם הוא יודע שמה שבאמת עובד זה לחץ ציבורי, ולכן פרסם בטוויטר את הציוץ הבא: "משטרת ישראל, כבוד השר. פונה אליכם ישירות.

יש איומים קונקרטיים על חיי אשתי (שרון אלרעי פרייס). אתם יודעים את זה: יש הודעות ברשתות, יש מספרי טלפון, יש שיחות איום מפורשות. החומר אצלכם. זה הזמן לפעול, עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי!", ותייג את השר לביטחון הפנים. התגובה לא איחרה לבוא. מייד עם נחיתתה של אלרעי פרייס מביקור בגרמניה, הוצמדה לה אבטחה שליוותה אותה לביתה. האבטחה תישאר איתה 24/7 ותדאג שלא יאונה לה רע.

נקודת השפל הזאת מעידה שהפגיעה של מגיפת הקורונה בחברה עמוקה הרבה יותר ממספר המתים והחולים ממנה, ואפילו מאלו שחווים פגיעה ארוכת טווח בתפקודים בסיסיים. היא פוגעת בחברה שלנו ובעולם כולו, כי היא מביאה שתי השקפות עולם לכדי התנגשות קיצונית, שבימים כתיקונם נפגשות רק במחוזות אזוטריים.

אלו שסומכים על הממשלות ועל גופי המחקר, ולא חושבים שהצעדים שאלו נוקטים נובעים מקונספירציות, מתחסנים, שומרים על מרחק, מתבודדים אם מקבלים הוראה כזאת, ובאופן כללי משתפים פעולה. מרוצים? לא מרוצים? זה לא שאלון דעת קהל או ניסיון לשיפור השירות. הם מבינים שהעולם נמצא תחת מתקפה, ושזה הזמן לשים בצד את הנוחות האישית ולסמוך על גוף גדול מהם, שהוא לאו דווקא חכם מהם, אבל ללא ספק מומחה מהם בתחום המסוים.

בצד השני נמצאים אלו שאינם מוכנים לקבל את דין התנועה, וכנראה מעולם לא היו מוכנים לקבל שום דין של שום תנועה. הם אנשים קצת אנרכיסטיים, חלקם חושבים עצמאית (חלקם חושבים שהם חושבים עצמאית, אבל בעצם משתייכים לעדר של דומים להם המעבירים זה לזה הודעות פסיאודו־מדעיות לתדלוק המרד). בדיוק כמו ב"בריאן כוכב עליון" - We are all individuals - הם ניזונים מחוסר אמון עמוק ב"מערכת".

האמת היא שבעומק, דעתם של המתנגדים לגיטימית במידה מסוימת. הם רשאים לפחד, לחשוב שנית, לתהות, לא לקבל הוראה מלמעלה כמובנת מאליה. אנחנו רוצים שתהיה בחברה שלנו - וגם בנו - קצת מהתהייה הזאת.

אבל מחשבות לחוד - ומעשים לחוד: אם האמונה הזאת מובילה לטרלול העמוק המובע מרוב חברי הקבוצה הזאת (בסדר, אוסף היחידים), לאלימות, להשתקה, להפחדה, לניג'וס בלתי פוסק, לחוסר הקהילתיות באי־ההתחסנות, בהפגנתיות שבהליכה ללא מסיכה, בהתקפות האישיות על מי שחושב אחרת - היא כבר לא לגיטימית ואין לה מקום בחברה תאוות חיים. הם רשאים לפחד, לחשוב שנית, לתהות. אבל מחשבות לחוד - ומעשים לחוד. אם האמונה הזו מובילה לאלימות, להשתקה, להפחדה, להתקפות אישיות - היא כבר לא לגיטימית