רייטינג? לא כל קורבן שווה עבורו

"דברים שאסור להגיד" הוא שמו של פרק ששודר לאחרונה בעונה הרביעית של "חתונה ממבט ראשון". עונה זו, שסחפה את הצופים, מעמידה בלב הדיון את הקשר בין איתמר לקארין. איתמר מספק כמה אמירות מדאיגות, דוגמת "בלי כעס אין אהבה" או "זה לא שאני לא מקבל אותך, פשוט יודע מה עבד עליי בחיי". משום מה, אמירות אלו ואמירות דומות מפרקים קודמים לא זכו להתייחסות ההפקה. עם זאת, אלו התכנים שהביאו להתססה בשיח ברשתות החברתיות.

השיח מתמקד בנושא ההתעללות הרגשית, בהפצרות של איתמר מקארין להיות "בית", להוריד את האיפור, ללבוש טריינינג ולבשל. מנגד, ב"מחנה איתמר" אומרים: "אם היה אשכנזי תל אביבי, הלינץ' כאן לא היה מתרחש", "אם רע לה, למה היא נשארת וממשיכה לחייך ולגעת בו?" ו"כל מה שהוא רוצה להרגיש זה בית". בעוד שביטוי של ריבוי דעות משקף את המציאות, עולה השאלה לגבי האחריות האתית של ההפקה להגיב לדפוסי התנהגות בעייתיים בתוכניות ריאליטי.

לדעתנו המקצועית, אחריות ההפקה בראש ובראשונה היא לדאוג לרווחת המשתתפים. זה נכון ככלל לתוכניות ריאליטי, ובפרט לתוכנית "חתונה ממבט ראשון". תוכנית זו מספקת הצצה לספת הפסיכולוג, וכוללת ליווי מקצועי רציף על ידי פסיכולוגים, וכן צוותי צילום והפקה המעורבים בכל חלק בתהליך. מחובתם של כל אחד מהגורמים הללו להתערב בכל מקרה שבו קיים פוטנציאל נזק עבור המשתתפים.

במהלך התוכנית אפשר לראות שרווחתה הרגשית והנפשית של קארין מתערערת. הרצון שלה לרצות את איתמר גורם לה לחיות מציאות קשה, שעלולה להזיק לה גם לאחר סיום צילומי התוכנית ושידוריה. רבים בהפקה של התוכנית היו צריכים להרים דגל אדום. אי אפשר לשכוח שבכל פריים שמופיע על המסך נמצאים גם אנשים מאחורי הקלעים הכוללים צלמים, מפיקים, ואנשי תאורה וסאונד. נוסף על אלו, פסיכולוגים אמורים ללוות את המשתתפים ולשמור על בריאותם הנפשית. עד כמה ההפקה תיתן לאירועים להתפתח לפני שתתערב? כמה אנשים יוקרבו על מזבח הרייטינג?

שיעור דומה כבר נלמד בעבר, ובדרך הקשה, במהלך ניסוי הכלא שערך פרופ' פיליפ זימברדו. בניסוי, שנערך בסטנפורד ב-1971, הושמו מתנדבים בבית סוהר מדומה במרתפי האוניברסיטה היוקרתית. צוות המחקר צפה במתרחש באופן רציף. משתתפים שהושמו בתפקיד ה"סוהרים" התעללו והשפילו משתתפים בתפקיד "אסירים", שבתגובה החלו לחוות מצוקות נפשיות, חרדות והתמוטטות עצבים. על אף שכמה אנשים התריעו על התנהגויות חמורות, זימברדו החליט ש"ההצגה חייבת להימשך" עד להשלמת הניסוי. הניסוי הופסק לאחר התערבות חיצונית שבוע לפני השלמתו המתוכננת. ניסוי זה היווה ציון דרך בפיתוח כללי האתיקה לאחריות על רווחתם הנפשית של משתתפים ועל בריאותם.

אנו טוענות כי על אף שאין ועדות אתיקה מוסדרות לתוכניות טלוויזיה, עדיין יש ליישם לקחים אלו, ואין בכך לפטור מהאחריות המוסרית. ההפקה צריכה לגלות גם אחריות ציבורית וחברתית. אנו מניחות שההפקה צפתה שבניית הנראטיב והצגת מערכת היחסים בין איתמר לקארין כפי שהיא מוצגת, תעורר עניין ורייטינג. הבחירה לשדר תכנים הכוללים העברת ביקורת עד כדי השפלה, הקטנה וגזלייטינג, צריכה להיות שקולה וזהירה. כאשר מציגים תכנים אלו ללא התייחסות ברורה של ההפקה, מכשיר הדבר את ההתנהגות המוצגת כלגיטימית ונורמטיבית. "אילו הייתה פה התנהלות לא חוקית או לא מוסרית מצדו, ההפקה המגובה בפסיכולוגים היתה עוצרת את זה מזמן", כתב צופה.

במקביל להתנהגות של איתמר, מוצגת בתוכנית ביקורת מהמומחים דווקא על התנהגותה של קארין ובכך מאשימים את הקורבן. על הצגת סממנים של אלימות רגשית להיות מלווה בקול רועם מצד המומחים נגד אלימות, הקטנה והשתקה בקשר רומנטי. כיום, עקב ריבוי של מקרי האלימות כלפי נשים בכל סוגיה, המטרה צריכה להיות ללמד את הציבור לזהות נורות אדומות במערכות יחסים.