מעשה בלעם בגבעת הקפיטול

בניסיון להציב רף חדש של התנגדות לסיוע הביטחוני האמריקני לישראל, מובילות המחנה הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית נחלו לאחרונה תבוסה נחרצת בהצבעה על אישור המימון הנוסף ל”כיפת ברזל” כסעיף חוק נפרד. התוצאה בפועל הייתה שבמקום לקעקע את התמיכה בישראל, הן יצרו בפועל דווקא המחשה דרמטית של עומק התמיכה הדו-מפלגתית בסיוע הביטחוני, וסיכויי "חוק כיפת ברזל" לעבור כעת בסנאט טובים יותר מאשר כחלק מחבילת תקציב ההמשך.

אלא שההתנגדות מהווה אות אזהרה לבאות. לכן, התנהלות נכונה של ישראל - הן מול הממשל והן מול ההנהגה הדמוקרטית בשני הבתים - יכולה לסייע בהעמקת בידודה הפוליטי של הקבוצה הרדיקלית במפלגתו של הנשיא ביידן. על ישראל להזהיר את אותם חברי קונגרס מהמפלגה הדמוקרטית, הנחשבים מתונים, מפני הנזק ההרסני שאותם קיצונים גורמים למפלגה. כל זאת, כשברקע יוזמות שקשה יותר אבל הכרחי להדוף, בדגש על ניסיונות לשבש את מכירתו של נשק התקפי.

מה הוביל להשמטת סעיף זה מחבילת התקציב המכונה "החלטת המשך", בהצבעה שהתקיימה ב-21 בספטמבר? פרשנים בארה”ב וגם בישראל מיהרו לפרש השמטה זו כעדות לכוחו המתעצם של המחנה הפרוגרסיבי, בעידן של מודעות פוליטית רדיקלית שמאלית, תמיכה של כל המדוכאים זה בזה, והחתירה להשתקת השיח של "ההגמוניה", לכאורה; מגמות בשמאל האמריקני, שכולן מתכנסות לכדי אהדה למאבק האנטי-ציוני.

אלא שבפועל, השתלשלות המאורעות מעידה על כך שהערכות אלה כעת היו בגדר פרשנות-יתר של אירוע טקטי משתי סיבות עיקריות: האחת - הנוכחות בשיח התקשורתי והתודעתי אינה מתורגמת בהכרח לעוצמה פוליטית. אמנם חברות הקונגרס של ה-squad (ה"חוליה") הן אלמנט נוכח וקולני הרבה יותר מאשר היו הכוחות העוינים בקונגרס בעבר - וזיקתן לסנאטור היהודי ברני סנדרס מקנה להן לגיטימיות - אך כוחן המועט הומחש בהצבעה זו. הסיבה השנייה היא שבעלי הכוח במפלגה הדמוקרטית, כדוגמת סטאני הויר, ידיד ותיק של ישראל, ויושבת ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי, שהביעה את תמיכתה לאחר ההצבעה, הם דוגמה לכוח הפרו-ישראלי העומד בעינו במפלגה הדמוקרטית. אם לשפוט על פי ההצבעה, האלמנט האנטי-ישראלי המובהק מונה פחות מ-5%, ורוב המפלגה גינתה אמירות קיצוניות המבטלות את זכותה של ישראל להגנה עצמית.

אלו מסקנות אפשר להפיק מהפרשה הזו לעתיד? ההתגייסות המהירה של ההנהגה הדמוקרטית ותוצאתה הן בגדר הישג מדיני שיש לראות בו נקודת מוצא למהלכים ישראליים נוספים. האחד הוא העמקת השיח השוטף עם ההנהגה הדמוקרטית בשני הבתים, במקביל לדיאלוג עם הממשל, תוך הדגשת המסר העיקרי: עמדות השמאל האנטי-ישראלי הרדיקלי פוגעות במעמדה של המפלגה הדמוקרטית, ובסיכוייה לשמור על הרוב הדחוק בשני הבתים בבחירות לקונגרס בנובמבר 2022. האינטרס המשותף הוא לנטרל "מטעני צד" מסוג זה מבעוד מועד, ולהעמיק את בידודן הפוליטי של מובילות ה"חולייה".

היבט נוסף הוא מהלכים מתואמים עם הארגונים היהודיים המובילים להטמעת מסרים אלה "בדרגי השדה" של הדמוקרטים, כמו גם בשיח התקשורתי והציבורי ובמסגרת המאבק בקמפוסים.

במקביל, התועלת בהעמקת הקשר עם הממסד הביטחוני האמריקני הומחשה כאלמנט של רציפות בעיצומן של תהפוכות פוליטיות. שיתוף הפעולה מתרחש כבר כמעט ארבעה עשורים, והפיתוחים הטכנולוגיים שהושגו מאז, משרתים את שני הצדדים. מרכיב זה ביחסים יכול לתרום ללגיטימציה של ישראל אם תידרש לבקש גיבוי אמריקני בעת הצורך.

מאמצים אלה נדרשים לקראת האתגרים הבאים שיכללו את ההתמודדות עם חקיקה שתקדם את "פתרון שתי המדינות" ותחייב את הממשל לתמוך בנסיגת ישראל לקווי 67' ותבחין בין ה"כיבוש" לבין "ישראל עצמה". לשם כך, חשוב לחדד להנהגה הדמוקרטית כי גם אם ארגון ג'יי סטריט רואה עצמו כמי שפועל למען האינטרס הישראלי, תוצאות המהלך עלולות להיות הרסניות. היציבות הפוליטית בישראל תיפגע יחד עם הסיכוי להגיע להסדר מדיני כל עוד השמאל האמריקני והאירופי מטפחים ציפיות סרק בצד הפלשתיני.

האתגר השני הוא כמובן איום הגרעין האיראני. אם יסתמן שרק פעולות כוחניות תמנענה מאיראן להגיע למעמד של מדינת סף גרעינית - ולמוטט את מה שנותר מן האמנה למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני - חשוב לבסס תמיכה בישראל ובשיקול דעתה. גם במערכה זו יש חשיבות מכרעת לגיוס תמיכתה של יהדות ארצות הברית, לשינוי המגמה בשיח הציבורי והתקשורתי, ולתמיכה פוליטית של הזרם המרכזי בשתי המפלגות.