ישראל זקוקה למדיניות תעסוקה אקטיבית

לרגל היום הבינלאומי למאבק בעוני המצוין היום, עולה השאלה: מה חלקן של ממשלות בתופעת העוני? בשלושת העשורים האחרונים, מדיניות התעסוקה של ממשלות ישראל היתה פסיבית למדי. מלבד תמיכה בסבסוד לימודים אקדמיים, שממנו נהנים דווקא החזקים יותר, הושקעו תקציבים מעטים בקידום תעסוקתי. הנושא מותג כסיוע לאוכלוסיות רווחה, וטופל בהתאם. התפיסה היתה שהשוק "יסדר את עצמו". המעסיקים יעסיקו ויכשירו עובדים ככל שיצטרכו. הרי אנחנו סטארט־אפ ניישן, הכלכלה צומחת והאבטלה נמוכה. טפיחות על השכם.

הגישה הזו נותרה בעינה במשבר התעסוקתי בעקבות הקורונה. תשלומי החל"ת ודמי האבטלה נתפסו כתרופה המרכזית. אמנם אושר תקציב סביר להכשרות מקצועיות, אך הוא נוצל באופן חלקי מאוד. בניגוד למדינות המפותחות, כולל ארה"ב, לא השקיעו כאן ביצירת משרות חדשות בשירות הציבורי, ולא סיפקו מענקים ייעודיים למעסיקים, כדי שיעסיקו עוד עובדים במקומות שבהם שיעור האבטלה גבוה במיוחד. המשבר גם לא נוצל לשדרוג מיומנויות העובדים. הממשלה קבעה שהמשק צפוי להתאושש במהירות, ואין צורך בהשקעות נוספות של המדינה. האומנם?

המשק פתוח לגמרי כבר חודשים, אך שיעור האבטלה אינו יורד במהירות. מאז הופסקו תשלומי החל"ת, הוא אף עלה מעט. המשמעות היא: מאות אלפי מובטלים מיואשים תקועים בבית, מצבם לא עומד להשתפר, וההשלכה ההרסנית של האבטלה עליהם ועל משפחותיהם עשויה להימשך שנים.

הסיבה לכך עולה בבירור מניתוח מאפייני המובטלים. יותר מ־80% מהם חסרי השכלה על־תיכונית. לפני הקורונה הם עבדו, אך עם תחילת המשבר, המעסיקים ויתרו עליהם. המיומנויות של רובם כבר לא מתאימות לעולם העבודה החדש, והמשרות המוצעות כיום אינן מתאימות להם.

הפסקת תשלומי התמיכה מבלי שניתנו למפוטרים כלים וסיוע לחזור לעולם העבודה, היא לא פחות מפשע. היה צריך, ועדיין צריך, להפוך את המובטלים למקצוענים - ללמד אותם מקצועות נדרשים, בשיתוף מוסדות הכשרה ומעסיקים.אם לא ייקחו כל אחת ואחד לכיוון הזה ומהר, הם ישקעו בעומק האבטלה ויידרדרו במהירות לעוני.

המאבק בעוני צריך לעבור בעוד זירה, שהיא עדיין טאבו ממשלתי: יצירת משרות. עושים את זה היום בכל העולם. משקיעים בפיתוח מקורות אנרגיה, בשירותים חברתיים, בתחבורה, בבריאות. נותנים מענקים למעסיקים שפותחים עסקים במקומות מוכי אבטלה. מדוע לא אצלנו? הרי זו השקעה שתבטיח צמיחה, עלייה בצריכה, פחות אנשים במערכות הרווחה והכליאה, ויותר עובדים שמשלמים מסים.

היום, יותר מתמיד, נדרשת מדיניות אקטיבית בעולם העבודה. אנחנו לא חייבים להשתרך בעניין הזה בתחתית טבלת המדינות המפותחות.

עו"ד טלי ניר היא מנכ"לית עמותת 121 – מנוע לשינוי חברתי