חגיגות יום העלייה עברו אתמול ללא תשומת לב תקשורתית וללא מעורבות הציבור, וחבל. שיבת העם היהודי הביתה, לארץ ישראל, יכולה להיחשב לנס הגדול של הזמן המודרני. מציאות העלייה נראית בעינינו כה טבעית, שרובנו נוטים לשכוח: כולנו - או לכל הפחות, אלה מבינינו שהתמזל מזלם לעלות מהנכר - גיבורים ראשיים של תהליך היסטורי חסר תקדים.
מי היה יכול לדמיין לפני מאה שנה שגלי העלייה יביאו עימם אל הארץ המובטחת כמעט מחצית מן העם היהודי? כשאני מנסה להעריך כמה דורות של אבותיי ואבות אבותיי (אולי 80, ואולי 100 או יותר) יכלו רק לחלום על עלייה לארץ ישראל, כולי צמרמורת.
בניגוד לתפיסה הרווחת, שמבחינה בעיקר בגלי העלייה הגדולים, זרם העולים לא נפסק לרגע. בעשור האחרון, קצת מתחת לרדאר, ממשיכים לנהור אלינו אלפי יהודים ובני משפחותיהם מכל כנפי תבל. חשוב להדגיש שברוב המקרים אין מדובר בעליית "אין ברירה": העולים של המאה ה־21 בוחרים בישראל גם בשל היותה מדינה משגשגת, המציבה בפניהם אפשרויות מרובות. בשונה מבני העלייה שלי, מלפני 30 שנים, הם מוצפים במידע על הצפוי להם, אבל אין זה בהכרח אומר שמצפה להם השתלבות דה־לוקס. מאז ימי שיבת ציון ועד ימינו אנו, ההיקלטות בארץ תמיד היתה תהליך לא פשוט, מעשית ורגשית.
במהלך השנים השכילה ישראל לשכלל את שיטות הקליטה של העלייה ולהתאים אותן למציאות המשתנה. המעברות של שנות ה־50 פינו את מקומן למרכזי הקליטה של שנות ה־70, אלה הוחלפו ב"סלי קליטה" של שנות ה־90, ובראשית המאה הנוכחית הופיעה גישה הוליסטית, ש"תופרת" חבילת פתרונות ייחודיים עבור כל משפחת עולים.
אלא שהמציאות השתנתה בעוד פרמטר חשוב, שלישראל אין עדיין אומץ להתייחס אליו. התבוללות מואצת בקהילות היהודיות הגדולות בבריה"מ לשעבר ובארה"ב מחד, ותיקון חוק השבות ב־1970 שהרחיב את הגדרת ה"זכאי" הרבה מעבר לכוונתה המקורית מאידך, פתחו את שערי הארץ בפני אנשים נטולי זיקה לעם היהודי. כל עוד היתה ישראל מדינה ענייה יחסית, הפרצה הזאת נוצלה במשורה. אך כאשר נכנסנו אל מועדון מצומצם של מדינות עשירות, משיכתה של ישראל גברה הן בעיני יהודים והן בעיני אחרים, שהזדרזו לחפש באילן יוחסין סבא רבא יהודי שמעולם לא הכירו. כך יוצא שמרבית המצטרפים אלינו מדי שנה אינם יהודים, וגם לא בני משפחות של יהודים עולים. מצב זה צריך להיפסק.
ישראל היא ארצם של היהודים השבים אליה ושל בני משפחותיהם, לא של מהגרים אקראיים המחפשים לשפר את עתידם. אין מקום להעניק זכאות מכוח שבות למי שאין לו שום זיקה או עניין בחיים יהודיים. ככל שנקדים ליישם את הכלל "כן לעלייה, לא להגירה", ייטב מצבנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו