זה לא משנה מה אכתוב במאמר הזה. כמה שלא אתאמץ, מה שלא אגיד, אני אצא האשכנזייה המתנשאת, הפריבילגית, זאת שסבתה אולי לא חיבקה אותה או לא הכינה לה אוכל מפנק, אבל הורישה לה דירה במרכז ת"א. ההיא שכשסבא שלה הגיע לארץ נפרש לרגליו שטיח אדום, וכעבור שבועיים הפך להיות סוחר עבדים שקונה משלוחים של ילדים מזרחים ומכריח אותם לקטוף תפוזים בפרדסים של רחובות.
לשווא אנסה לספר את סיפורו של האיש הצעיר שהתגייס לצבא הרוסי, וכשחזר בתום המלחמה לטרוקי, עיירת ילדותו, גילה שהוריו ואחותו הוצאו להורג על ידי הנאצים ונקברו בקבר אחים. את סיפורה של האישה הצעירה שאיבדה את אמה בגיל צעיר, וששני אחיה נהרגו בהגנה על המולדת. את סיפור פגישתם, שני יהודים אחרי השואה, כי זה כל מה שצריך היה כדי לזווג זיווגים. את חמש שנות המאסר בגולאג בסיביר, שנגזרו עליהם לאחר שנתפסו מנסים לחצות את הגבול ולעלות לארץ, כשהיא כבר היתה בהיריון (ואת הילדה תלד בכלא).
גם סיפור הצד השני לא יעניין: שני אידיאליסטים אמיצים שבאו להפריח את השממה וחלמו על בית יהודי בא"י. אנשים שהותירו מאחור משפחות שלעולם לא יראו יותר, כי מנוול חולני עם שפם חשב שהם תתי אדם. הקשיים שלהם, המאבקים, הכאב והמסע הארוך להחלמה רק יעצבנו.
כי סיפור האפליה והקיפוח הוא מובנה: מזרחים קופחו, אשכנזים קיפחו. הכל שחור־לבן, תרתי משמע. ובמקום שהשנים יטשטשו את השיח הזה, מתברר שהן רק מעצימות אותו. מאבק חברתי צודק על חלוקת משאבים ואפשרויות והזדמנויות והסללה, הפך לתחרות השוואות: מי סבל יותר, למי היה יותר קשה, מי נאלץ לספור יותר פעמים את גרגירי האורז שבשק כדי שיספיקו לכמה ימים. שיר המחזמר המפורסם "כל דבר שאתה עושה אני יכולה לעשות טוב יותר" הפך בישראל ל"כל מה שאתה סבלת אני סבלתי כפול". לא ירחק היום ונוכל לשמוע אותו בגרסה מזרחית, מושר ברבעי טונים.
כן, ישראל גזענית ומפלה. אבל לא רק כלפי עדות המזרח, אלא גם כלפי ערבים ואתיופים ורוסים ונשים ומבוגרים. וצריך לשים את זה על השולחן: כשקבוצות מזרחיות הפכו פוליטיות וניתן להן הכוח לשנות - הן לא עשו עם זה כלום. ש"ס עשתה למזרחים בישראל הרבה יותר נזק מאשר מרצ. מוביליות חברתית היא תלוית השכלה, ועם כל הכבוד לרשת "אל המעיין" - היא לא מספקת לתלמידיה את הכלים לצאת ממעגל העוני.
אז שיגידו עלי "אשכנזייה", לא נעלבת. גם לא מזיז לי שלועגים לי עם סטיגמות על פולניות, או שלשנוא אותי ושכמותי זה טרנד. בינתיים, היחידים שמתפרנסים מהשיח הזה הם נביאי שקר שמבטיחים החלמה והתקדמות, אבל בשורה התחתונה הם היחידים שמתקדמים בזכותו. את המאבק לשוויון זה לא מקדם במילימטר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו