הפוליטיקה חזרה לממדים שפויים

רף הציפיות שלי מממשלת לפיד-בנט היה מלכתחילה נמוך מים המלח, ובכל זאת בירכתי על הקמת ממשלת האין-ברירה הזאת, על כך שניצלנו מסבב בחירות חמישי.

במשך שנתיים היתה ישראל נתונה בתוך כאוס פוליטי-חברתי, שהידרדר לכדי פגיעה ביציבותה ובביטחונה הפנימיים והחיצוניים. ועל המשבר הזה התיישבה לנו הקורונה והטריפה את שגרת חיינו.

הבשורה העיקרית במאת הימים הראשונים של ממשלת בנט-לפיד היא החזרה לשגרה. לעיתים נדמה כי בנט לא מכהן כרה"מ, אלא כשר האחראי על משרד ראש הממשלה, שנאלץ לוותר לכל גחמת שר כדי להמשיך ולאחוז בתואר הנכסף. יחד עם זאת, נראה כי אט-אט, במקום לתפוס 100% מעמודי החדשות - הפוליטיקה חזרה לממדיה השפויים.

בשיח שמובילים יחד נפתלי בנט ויאיר לפיד, יש משהו אחראי ומכבד. הודות לכך, בתוך שבועות אחדים יאושר התקציב והממשלה אולי סוף-סוף תוביל מדיניות. ואולי אחרי שתוכיח יציבות וגם תתרחב, תוכל הממשלה לטפל בפצצות הזמן שנבנות בעזה, בלבנון ובאיראן. לצערי, בפצצת הזמן ביו"ש של השתלטות הרשות הפלשתינית על שטחי C, אין סיכוי שיטפלו. בטח לא כאשר גנץ החליט על הקמת כפר ערבי בלב גוש עציון.

כשמחליטים על ממשלה בכל מחיר, עלולים לוותר על האידיאולוגיה ולהיות לחיצים לכל גחמה של שר ומגזר. כאשר בוחרים בשגרה בכל מחיר, למרות מספר אדיר של מאומתים, מסכנים חיים וסופגים מתים. החזרה לשגרה היתה תנאי הכרחי ומדיניות נכונה למאת הימים הראשונים. אסור לה להיות בשום אופן תנאי בלעדי בהמשך הדרך.