מה יותר מצנן מאפקט איינהורן?

המשוכה האחרונה הניצבת בפני מועמד לתפקיד בכיר, כגון רמטכ"ל או ראש השב"כ, היא ועדת מינויים מיוחדת בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס. הוועדה בודקת נושא אחד ויחיד, והוא טוהר המידות. אם מצאה הוועדה שלא נפל פגם ערכי או מוסרי במועמד או בהליך בחירתו, תוכל הממשלה לאשר את המינוי. החברים בוועדה הם אנשים בעלי שם ורקורד במישור הציבורי - השופט בדימוס אליעזר גולדברג, נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ, ונציגי הציבור משה טרי ופרופ' טליה איינהורן. חברי הוועדה מתנדבים, אינם מקבלים שכר, ולא חלות עליהם הוראות האוסרות התבטאויות פוליטיות.

ראש הממשלה נפתלי בנט החליט לפעול להדחתה של פרופ' איינהורן מן הוועדה. חטאה הוא מתיחת ביקורת נוקבת על הממשלה ועל הלגיטימיות של העומד בראשה. אין טעם או צורך לייפות את הדברים: זו אינה ביקורת מעודנת; פרופ' איינהורן ישירה וחדה, ובין היתר התבטאה במונחים כמו "נייחל למפולת ממשלת השקר" או "יש לו הכישרון לעשות אותנו למשל ולשנינה בכל העמים".

אולם תפקידה של פרופ' איינהורן הוא בתחום טוהר המידות בלבד. אין קשר בין דעתה הפוליטית האישית לבין תפקודה כחברת הוועדה, והיא יכולה למלא את תפקידה גם ללא כל אמון בראש הממשלה. לעומת זאת, הדחתה מהוועדה נגועה בתחום טוהר המידות נוכח האינטרס האישי של המדיח. למי יש את האינטרס האישי הגדול ביותר בהדחתה של פרופ' איינהורן מן הוועדה? שנתו של מי תהיה נעימה יותר בלילה לאחר הדחתה? מי ייהנה מהשתקתה של הביקורת על הלגיטימיות של נפתלי בנט כראש ממשלה? התשובה בגוף השאלה.

לבנט צפוי גם רווח נוסף. יידע כל אדם, ובפרט בעל תפקיד, שאם הוא מותח ביקורת על רה"מ - הוא צפוי לסנקציות של הממשלה כלפיו. מתחת ביקורת על רה"מ - אתה עלול לשלם במשרתך ובמעמדך. זה המסר הברור העולה מהשימוע לפני הדחה של פרופ' איינהורן.

האינטרס האישי שיש לנפתלי בנט בהדחתה של פרופ' איינהורן ובהעברת מסר ההשתקה לציבור כולו, הופך את פעולת ההדחה לשימוש לרעה בכוח המשרה. בנט מנצל את הכוח השלטוני שיש לו, כראש ממשלה, כדי לקדם אינטרס אישי שיש לו במניעת כל ביקורת עתידית נגדו. בפעם הבאה שנזדעזע מהשתקת ביקורת במדינות חשוכות, כדאי שנתבונן בראי, ושכל אחד ייזכר היכן הוא היה כשראש הממשלה עשה שימוש לרעה בכוחו כדי להגביל השמעת ביקורת נגדו.

כשהשרה מירי רגב דיברה על מניעת תקציבים ממוסדות תרבות שבהם מעלים יצירות התומכות במעשי טרור, דרש ממנה משרד המשפטים להפסיק, מן הטעם שיש בכך "אפקט מצנן" על חופש הביטוי בעולם התרבות. קשה לחשוב על אירוע מובהק יותר של "אפקט מצנן" מאשר הדחתה של פרופ' איינהורן מתפקידה, כשמדובר בתפקיד שאינו דורש הימנעות מהבעת ביקורת פוליטית. מעניין לראות מה יעשה משרד המשפטים באירוע הנוכחי: האם יהיה עקבי וידרוש מראש הממשלה להפסיק את הליך ההדחה, או שיאפשר לראש הממשלה לעשות שימוש פרטי בכוח המשרה השלטוני להשתקתה של ביקורת נגדו.