אם היתה תחרות המדרגת את מצעד הרגעים המביכים של ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, את שני המקומות הראשונים היו תופסים דברים מהשבוע האחרון. וזה לא שלא התרגלנו לתפוס את הראש מתמונות הישיבה בבית קפה תל־אביבי בעודו מתפקד כראש ממשלה, ומכך ששם קצוץ במופגן מפגישות קבינט הקורונה המרתיחות, אבל בשבוע האחרון תפסנו לא רק את הראש, אלא גם דפקנו אותו בקיר כדי לאבד הכרה ולשכוח ממה שהאחרון אמר.
את המושג "בחירת מילים לא משהו" התרגלנו להצמיד לאמירות של פוליטיקאים כשהתבטאו, התראיינו או צייצו דברים שהתגלו כאמירות, ובכן, לא משהו. אבל כשזה מגיע להתנסחויות האחרונות של ראש הממשלה החליפי בשבוע האחרון, בהספד מקומם לח"כ סעיד אלחרומי, ובציוץ מביך אחרי פטירתו של החייל בר־אל חדריה שמואלי ז"ל, חובה להגיד כי לסכם ב"בחירת המילים לא משהו" זו הנחת סלב שאפילו בבית הקפה של לפיד יתקשו להעניק לו.
בשני מקרים שבהם היה ללפיד כל הזמן להתנסח במדויק, תוך שמירה על ממלכתיות ועל עולם המושגים השמור אך ורק לחללי צה"ל ובני משפחותיהם - הוא פשוט איבד את הצפון ואת הערכים. אל מול קהל רב באוהל האבלים אחרי מותו של הח"כ הבדואי סעיד אלחרומי, מול מפלגת רע"מ המייצגת את האחים המוסלמים, בחר לפיד להתנסח במילים "סעיד נפל בקרב" כאילו קיפח את חייו כחלל צה"ל במבצע הרואי. סיבת מותו של אלחרומי עדיין לא פורסמה, אך הוא בוודאי לא נפל בשום קרב. היחיד שנפל בקרב על שמירת קודשי חללי צה"ל הוא לפיד עצמו.
יאיר לפיד יודע לכתוב - טורים, ספרים - לכן הניסיון לשוות למוות שכזה דמות של נפילה הרואית בקרב (וכן, הבנו שהוא התכוון לקרב שבו כרוך העיסוק שלו), הוא לא פחות משערורייתי. הרשת סערה מההתבטאות האומללה, וכרגיל לאחרונה, תקשורת המיינסטרים קצת פחות. אך אם חשבתם שתגיע התנצלות על ביזוי וזילות המושג "נפל בקרב" השמורה לטובי בנינו, תשכחו מזה. כרגיל בימים אלו, רק לדמיין את השחיטה הציבורית שהיה עובר ראש ממשלה אחר שהיה משתמש בקלות בלתי נסבלת בצמד המילים המקודש "נפל בקרב" כדי להספיד מוות אזרחי רגיל.
כמה ימים אחר כך, כשהיה אמור לפיד לדייק ולחשוב פעמיים לפני שהוא מתנסח באמצעות מילון המושגים של משפחות השכול, הגיע ההספד ברשתות לחייל מג"ב בר־אל חדריה שמואלי ז"ל, שבו צייץ לפיד כי חלל צה"ל "נפגע מירי". התבטאות אומללה שכזו, המשקפת את מה שקרה באירוע בערך כמו שלפיד משקף חריצות, כבר העלתה שאלות כגון "האם לפיד סתם לא רגיש או מגונן על הממשלה ממחדל הירי מטווח אפס בפעולה שהולכת ומתגלה כאירוע הכלה מקומם?", "האם יאיר לפיד יורה מטווח אפס בלי לחשוב, או אינו מצוי בעולם המושגים השמור להספדים ראויים?".
אני בוחר לשאול שאלה אחרת: איך נער הפוסטר של הישראליאנה, וחמור מכך, מנחה טקסי יום הזיכרון שנה אחר שנה בכיכר רבין, מרשה לעצמו בניסוחים אומללים לבזות כך את חללי צה"ל ומשפחות השכול? איך מי שהתיימר בעבר לספק תשובות לשאלה "מה ישראלי בעיניך", מפגין כזה ניתוק וניכור מלב־ ליבה של ההוויה הישראלית? וגרוע מכל: איך הדבר הזה מתקבל בשוויון נפש בבייס שלו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו