הגדלת הפנסיות בצה"ל היא יריקה בפרצוף של המדינה

מה לא נאמר על הפנסיות ועל ההטבות שארגנו שר הביטחון והרמטכ"ל לקציניהם: שמדובר בצורך לשמר את הטובים; להתחרות עם כוחות השוק; ושיש לצבא לגיטימציה לנצל את עוצמתו בלי להתבייש ו"לא לצאת פראייר". הכל שגוי.

צה"ל לא בנוי על "שימור הטובים". אחרת היה צבא מקצועי שלא משחרר קצינים צעירים לקריירות שניות. הוא אטרקטיבי מסיבה אחרת: אספקת הון מקצועי וחברתי שאין שני לו לשוק הפרטי. נערים ונערות מוכנים לשלם, לא להרוויח, כדי לשרת בגל"צ, ב-8200 ובשאר יחידות העילית של צה"ל. גם אנשי קבע שיעזבו יחידות רבות - ייחטפו לקריירה מובטחת.

הלאה: תחרות עם כוחות השוק? משפט זה יהיה נכון כשיעמוד למבחן כולל: לא רק ביכולת לשלם כמו בשוק אלא ביכולת לדרוש תוצאות כמו בשוק. קרי: יש "כשל שוק"? להעביר את המיזם לספק אחר. הרמטכ"ל ושר הביטחון מודעים לעובדה כי הציבור הגיע לתחתית האמון באשר ליכולות צה"ל לפתור את בעיות הביטחון של ישראל. לא בכדי לא ראינו בעת מבצע שומר החומות את הפגנות "תנו לצה"ל לנצח". המחשבה שצה"ל לא מביס את האויב רק כי ידיו קשורות כבר לא קיימת. הגדלת הפנסיות והשכר היא יריקה בפרצופו של ציבור שחש שהגוף הנהנתן שמולו אינו מספק את הסחורה. "לא לצאת פראייר"? במדדים רבים עולה כי יחסו של הציבור למערכת הביטחון כיום דומה יותר ויותר לדרך שבה תפס בשנות ה-80 את ועדי העובדים החזקים.

מי שבאמת חרדים למעמד צבא העם, היו צריכים לומר לראש הממשלה ולשר האוצר: באנו לשרת, זו תקופת קורונה, אנו הסקטור היחיד "המסודר" בשוק - זה לא הזמן.

גם אם נקרתה הזדמנות לשר הביטחון ולרמטכ"ל להיטיב עוד יותר את המצב הפיננסי של קציניהם - היה ראוי שמסיבות אסטרטגיות, בעיקר לאור העובדה שהם חוששים לכאורה למעמד צבא העם, היו על דעת עצמם דוחים באצילות את האפשרות. באים ואומרים לראש הממשלה ולשר האוצר: אנו צבא העם, באנו לשרת, זו תקופת קורונה, אנו הסקטור היחיד "המסודר" בשוק - זה לא הזמן. אך המסר שהעבירו מי שדואגים בכל יום לשימור מודל צבא העם הוא מזעזע: שתדע כל אם שמגייסת את בנה שעל הספקטרום כדי להמחיש שצה"ל הוא צבא העם שהוא לא יותר ממדבקת יחסי ציבור שנועדה לאפשר לשלם, בשם המיתוג, משכורות ופנסיות מעוררות קנאה.

בערב הזיכרון לרוני דניאל, ציטט שר הביטחון את אמרתו כי "משרת זה אחד שהיום אומרים לו 'תעבור לבאר שבע'. כאשר רוצים לתגבר רופאים בבאר שבע, מפצים את הרופא שעבר בחצי מיליון שקלים". ובכן, אותו גנץ טרם הצליח לשכנע (בפקודה) את אנשי 8200 לעבור לבסיס המודיעין שנבנה עבורם בבאר שבע, ול מתג באמצעותם את צה"ל כ"צבא העם" משום שנרתם ליישב את הנגב.

נכון היה שבתוך כל צה"ל, התגמולים וההישגים שהושגו היו מוענקים לאותם חלקים שכן ירדו דרומה (קרי צה"ל המבצעי), מי שלא מחכה להם בהכרח קריירה שנייה אטרקטיבית, אך לא לרוב צה"ל שהוא בפועל חיל מינהל ציבורי במדים. על אלה היה לוותר בעצמם על הפריבילגיה, ולקדם בכך את דימוי "צבא העם", ולא להמחיש כמה ציניות גלומה בו. את הכסף ראוי להעביר למערכת החינוך ולבקש ממנה שתחנך לתגבור התשוקה להתגייס לצה"ל, כדי שזה יקבל לתוכו את מי שמוּנעים מערך הצניעות, השירות והשליחות.