ובכל זאת, מירי רגב עלתה על משהו

מירי רגב היא מטרה פוליטית נוחה. אני יכול לכתוב בעיניים עצומות מאמר ביקורת עליה. החשיפה שלה בשער "7 ימים", תוך קריאה למהפכה מזרחית בליכוד, הזויה אפילו בעיני אנשי ימין. איפה היית, גברת רגב, בכל השנים שבהן שירתת את שלטון הגברים האשכנזים? ממתי מעניינים אותך הפערים והפריפריות, מעבר לכותרות מתנגחות?

משדרות קל לראות שכוחה של רגב רק בפיה, ושהאסטרטגיה היחידה שלה היא הדלקת אש שנאה ופופוליזם. רגב היתה זו שהבריזה לכנס שדרות ללא כל הודעה או התנצלות. רגב היתה גם זו שניסתה למנוע מימון לכנס קולנוע דרום החשוב בשדרות. אבל חשוב יותר למצוא את נקודת האמת שלנו בפרובוקציה התורנית של רגב. היא לא מנהיגה ולא יכולה להראות עשייה, אבל היא בהחלט פוליטיקאית שמזהה הזדמנויות. הקריאה של רגב לליכוד להתחבר באופן משמעותי יותר לפריפריות היא קריאה נכונה, והיא הדבר החשוב.

הליכוד הפסיד את הבחירות האחרונות בפריפריות. מי שמביט בנתוני ההצבעה בשדרות רואה שיותר מ־80% מהמצביעים הצביעו למפלגות ימין ולקואליציית נתניהו. אבל, הדבר החשוב והמעניין בהרבה הוא שקרוב ל־50% מבעלי זכות הבחירה כלל לא הגיעו לקלפי. הנשארים בבית הם המפלגה הגדולה בשדרות ובערי פריפריה רבות אחרות, יהודיות וערביות.

החשדנות, חוסר האמון והניכור של הפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות כלפי המערכת הפוליטית בכלל, וכלפי הליכוד, שבמהלך 12 שנות שלטון עשה מעט מאוד לטובתן, הם הנעלם הגדול של המערכת הפוליטית. מחקר מעמיק של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה כיצד ב־1965 השכילה "חרות" להבין את זה, והחלה בבניית סניפים, בקידום מנהיגים מהפריפריות ובמציאת פתרונות אמיתיים לחיים בעוני ובמצוקה. כך היא הפכה להיות חלופה שלטונית והביאה למהפך הפוליטי ההיסטורי ב־1977, שממנו השמאל עדיין לא התאושש.

למעשה, זה המהלך שהובלתי במרצ ב־2018. במסגרת מטה הפריפריות שהקמנו, ייסדנו בחודשים ספורים כעשרה סניפי פעילות חדשים. בירוחם, בשדרות, בעפולה, בטמרה, ברהט, בבאר שבע ועוד. מי שלא מבין שזה המקום היחיד שממנו תבוא מהפכה שלטונית, מעדיף להישאר באזורי הנוחות, לדפוק את הראש באותו הקיר ולקוות שבפעם המאה זה יביא תוצאות אחרות.

ולמפחדים מהדיבור המזרחי: אני מייחל ליום שבו הפערים בין אמזלג, סעיד וכץ, למשל, לא יסמלו אפליה עמוקה ומובנית. אנחנו עדיין רחוקים משם. כשם שאני לא נבהל מלבחון פערים בין נשים לגברים ובין יהודים לערבים בישראל, כך אין להיבהל מבחינת פערים בין אשכנזים למזרחים ובין פריפריות למרכז הגיאוגרפי והכלכלי בישראל. אין קיצורי דרך, ואין ברכה בעצימת עיניים.