משרד הפוסט־תפוצות

ראיון רדיו של שר התפוצות נחמן שי חשף מגמה מסוכנת, שצברה תאוצה בחוגי השמאל וכעת מצאה לה אחיזה בממשלת לפיד־בנט. "העלייה לישראל אינה חלק ממטרות משרדי", הצהיר השר, וכאילו לא די בהצהרה השערורייתית הזאת, חלק עם המאזינים אבחנה נוספת מבית היוצר של הפוסט־ציונות המשובשת: "חו"ל אינה גלות".

יש פיתוי לא מבוטל להתייחס לאמירה הראשונה כאל עוד דוגמה להבנה צרה וקצרת רואי של תפקיד הממשלה, מעין מקבילה לתירוץ העלוב שסיפק ראש הממשלה החליפי לפיד להיעדרותו מדיוני קבינט הקורונה. לפיד, כזכור, ניסה להסביר את בריחתו מטיפול במגיפה בכך שענייני קורונה חורגים מתפקידו כשר החוץ, ואולי גם שי סבור שאם יש משרד ממשלתי אחר שאחראי לנושא העלייה, העלייה לא אמורה לעניין אותו. זאת, כמובן, גישה פגומה, שמובילה למצב נפסד שבו משרדים פועלים בחוסר תיאום ומכשילים זה את זה, אך אילו שורשי ההצהרות של שי היו נטועות בה ובה בלבד, היתה זאת חצי צרה.

אלא שההצהרות של שר התפוצות חמורות יותר, כיוון שהן משקפות באמת ובתמים את ההידרדרות הרעיונית שפשתה במחנהו בשנים האחרונות. מחנה זה הפסיק לראות בעלייה את המטרה של מדינת ישראל, ולא רק של משרד ממשלתי מסוים. זוכרים כיצד מפלגתו של שי עלתה על הבריקדות, בניסיון שלא לאפשר את החקיקה של חוק יסוד המגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי? והרי אין ביטוי מוחשי יותר למהותה של מדינתנו כמדינת העם היהודי, מאשר עליית יהודי התפוצות אליה.

לא בכדי, העלייה מעצבנת כל כך את החולמים להפוך אותה למדינת כל אזרחיה: מי שלא רוצה מדינה יהודית - לא רוצה עלייה. ולהפך: מי שלא רוצה עלייה - לא רוצה מדינה יהודית.

העלייה היהודית לישראל היתה ועודנה אחת ממטרות העל של הציונות, הן מסיבות מעשיות והן מסיבות עקרוניות. כאן טמון השוני העצום בין התפיסה היהודית והציונית של התפוצות לבין היחס לתפוצות לאומיות במדינות אחרות. עבור ארמניה, למשל, קהילות הארמנים שמחוץ לגבולותיה - בצרפת או בארה"ב - הן משאב שיכול לסייע לארמניה בעת מצוקה, ואין שאיפה שבני הקהילות או צאצאיהם יחזרו אי פעם למולדת ההיסטורית. החזון היהודי והציוני, לעומת זאת, מציב בראש את השיבה לציון.

בניגוד לשי, הרעיון הציוני ברור ונחרץ בקביעת האידיאל: כפי שגלינו מארצנו, נשוב אליה מכל קצוות תבל ומכל הגלויות, כיוון שהמצב הנורמלי לקיום העם הוא לחיות במולדתו. כששר בממשלת ישראל מפטיר כלאחר יד ש"חו"ל אינה גלות", הוא מסב נזק כפול: מעמעם את האמת ההיסטורית (קהילות יהודיות ברחבי העולם לא צצו להן כך סתם, אלא נוצרו כתוצאה מיציאת העם לגלות מארץ ישראל), ומשמיט את הקרקע מתחת לצדק ההיסטורי. שהרי אם חו"ל אינה גלות, ארץ ישראל אינה מולדת. על האמירה הזאת ישמחו כל שונאי ישראל לחתום. הם לבטח לא ציפו ששר בממשלת ישראל יספק להם אותה.