הרשות המחנכת

שני החוקים הכי מעצבנים בכנסת הקודמת היו חוקים שהגישו הסיעות החרדיות: חוק ״אגרת 'ויצמח'״ של חבר הכנסת אייכלר מיהדות התורה וחוק ״זיכוי סליחות תמורת קטניות״ של חבר הכנסת מלכיאלי מש״ס. אגרת "ויצמח" היתה רעיון שקיבל חבר הכנסת אייכלר במהלך תפילת שחרית בבית המדרש הגדול של בעלז בירושלים. אחד המתפללים ניגש אליו והציע לו להעביר חוק שמחייב תשלום סמלי את אלו שאומרים קדיש בלי התוספת ״ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה״, דבר שללא ספק יקדם את נושא ה"ויצמח" בקרב ציבורים גדולים ויסייע בהטמעת הנוסח החסידי, עניין שדורות רבים של חסידים מסרו עליו את נפשם.

הזיכוי שהציע מלכיאלי קומם הרבה יותר. הוא היה הרעיון לתגמל בנקודת זכות לצורכי מס הכנסה כל מי שיחל באמירת סליחות בראש חודש אלול ולא בשבוע הסמוך לראש השנה. הרציונל מאחורי היוזמה ברור. סליחות לאורך כל חודש אלול הן עול כבד, ואף שהמנהג מתקזז עם הזכות לאכול קטניות בפסח של עדות הספרדים, רבו התלונות על חוסר המידתיות, ובעקבות כך יזם הח״כ הנמרץ את הצעת החוק הזו.

שתי ההצעות האלה לא הוגשו כמובן מעולם. הן גם לא תוגשנה. אף שברור לי שגם בבעלז וגם ב"יחוה דעת״ יש מי שהיו רוצים להגיש אותן. מה שכן הוגש, ורק בשבוע האחרון, אלה הצעות ותקנות שבאופן מובהק עוסקות בקידום אג׳נדה חינוכית: היטלים על צריכת משקאות קלים ממותקים ומשקאות דיאט(!) ותקנה לצמצום השימוש בפלסטיק.

״חוקים מחנכים״ הם דבר פסול ואנטי־דמוקרטי שנוגד באופן חריף כל תפיסת חירות־פרט בסיסית, אבל בעיקר פותח פתח מעורר אימה לכפיית דעות ותפיסות ולקידום אג׳נדות אידיאולוגיות באמצעות ניצול כוח. תפיסות מחמירות ורדיקליות בנושא איכות סביבה הן עניין לגיטימי, אלא שהן נחלתן של קבוצות מיעוט, זאת מבלי להיכנס לוויכוח האידיאולוגי אם הן צודקות או לא.

כששר מפנה תקציב לקידום אג׳נדה שהוא מאמין בה, הוא בעצם מחוקק את ״אגרת ׳ויצמח׳״. התירוץ של ״בריאות הציבור״ ו״אינטרס הכלל״ אינו רלוונטי כלל במקרה הזה, שהרי בדיוק על זה ניטש הוויכוח - האם זהו האינטרס של הכלל או לא; אבל, המנהיגים החדשים שקידמו ומקדמים את החוקים האלה, בכלל לא מבינים על מה הטענה. מבחינתם, הם מקדמים חוק שמיטיב עם כלל הציבור, שהרי ברור שהנוסח הנקוט בבית הכנסת שלהם, הוא הנוסח הנכון עבור כולם.

תאמרו: כך זה עובד. כל שלטון מקדם את האג׳נדה שלו. ובכן, זה יכול להיות ויכוח רלוונטי לחוקים רגילים ולהקצאות תקציביות. כאן, הבעיה היא בעצם הרעיון, כאמור, של חקיקת חוקים וקבלת החלטות שתפקידם המוצהר הוא לחנך את הציבור. העובדה שהערך שאליו מנסים לחנך שנוי במחלוקת - היא לא החטא העיקרי. היא רק סימפטום. והיא מוכיחה יותר מכל שזהו מדרון חלקלק.

כשהצעה מתחילה בהגבלת משקאות ממותקים ומהר מאוד עוברת להגבלה על משקאות דיאט, כי מישהו שמע ממישהו שגם הם מזיקים - הכיוון ברור. חוקים מחנכים הם אזור מסוכן שצריך לברוח ממנו. ואל תשכחו סליחות. ו"ויצמח".