כן, יש לנו אינטרס בחקלאות

הרפורמה של ליברמן ופורר היא בבחינת מהר מדי ורחוק מדי, עם מעט מדי מחשבה ושיתוף. אין קיצורי דרך, וממשלת השינוי חייבת לעבור לפסים רציניים ואחראיים, לטובת כולנו

שדה חיטה בקיבוץ חולטה, צילום: אייל מרגולין, ג'יני

תמיד היה חשוב לי שהבנים שלי יידעו שהעגבנייה והמלפפון, שהם אוהבים בסלט, לא גדלים בסופר. זה לא היה (רק) בגלל רומנטיקה. כדי להבין את החיים האנושיים שלנו, חשוב להבין את הקשר שלנו לאדמה. נדמה לי ששרי האוצר והחקלאות, ליברמן ופורר, המקדמים את הרפורמה בחקלאות, קצת שכחו מהיכן מגיעים העגבניות והמלפפונים לסופר. הם גם שכחו את החשיבות של החקלאות בישראל 2021. לא מדובר ב"אנו באנו ארצה", אלא בחשיבות בריאותית, סביבתית ואפילו ביטחונית.

ישראל 2021 זקוקה לחקלאות כדי לשמור על שטחים פתוחים במדינה שתכפיל את מספר תושביה ב־2050 (היכונו לחיות במדינה הצפופה במערב, עם 18 מיליון ישראלים!). ישראל 2021 זקוקה לחקלאות על מנת לשמור על מגוון של אוכל טרי, בריא ולא מעובד, שמתחרה באוכל מזיק ולא איכותי. ישראל 2021 זקוקה לחקלאות כדי לאפשר אספקת מזון יציבה גם בזמני קטסטרופה: מגיפות, מלחמות ומשברים אקלימיים, שמצמצמים ומפסיקים יבוא מזון מבחוץ. ישראל 2021 זקוקה לחקלאות בפריפריה כדי לאפשר פרנסה בכבוד לאלפי מגדלים ועובדי חקלאות בנגב ובגליל.

ההתייחסות למחירי הפירות, שהאמירו ב־2021, לא מביאה בחשבון את הרווח העצום של רשתות השיווק, שהכניסו יותר מ־30 מיליארד שקל לכיסיהן במהלך 2020. הקורונה, שפגעה ברבים מאיתנו, הוסיפה הרבה צבע ומזומנים לשופרסל, לרמי לוי ולאחרים. ההצלחה הזו לא תורגמה למחירי תיווך שפויים לתוצרת חקלאית. אנחנו שילמנו את המחיר. ועכשיו החקלאים נדרשים לשלם את החשבון.

הקיץ הביא לשיא את פערי התיווך בין החקלאים לרשתות השיווק, כמו גם את הפער בין אהבת פירות הקיץ שלנו למחירים הגבוהים שהופכים את הפירות קשים להשגה. באקלים כזה, קל לדחוף רפורמה מרחיקת לכת לפגיעה בחקלאי ישראל. זה לא הופך את הבחירה ברפורמה כזו לנכונה יותר.

עם פערי תיווך כאלה, לא בטוח בכלל שעידוד היבוא יביא להפחתת מחירים לצרכנים. ב־2018 צרכני הטונה בישראל זעקו עד לב שמיים על המחיר המופקע. הורדת מכסים ועידוד יבוא הביאו שתי תוצאות: מפעל סטארקיסט נסגר, עם 80 מפוטרים, ו... מחירי הטונה המשיכו לעלות.

אז נכון, המודל של תמיכה ישירה בחקלאים, שמסמנים ליברמן ופורר, בגלל היתרונות הסביבתיים והביטחון התזונתי, הוא המודל המקובל באירופה המערבית ובארה"ב. אבל המודל הזה לא יכול להיבנות במסגרת חוק ההסדרים, אלא בחקיקה רצינית ובשיתוף החקלאים, ארגוני סביבה ומומחי מזון. הרפורמה של ליברמן ופורר היא בבחינת מהר מדי ורחוק מדי, עם מעט מדי מחשבה ושיתוף. אין קיצורי דרך, וממשלת השינוי חייבת לעבור לפסים רציניים ואחראיים, לטובת כולנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר