מה מבינים בקובה שהשמאל האמריקני מעדיף לשכוח

אלפי מתנגדי משטר קובנים צעדו השבוע בהפגנה נגד העריצות הקומוניסטית, המשעבדת ומדכאת את בני עמם במשך שלושה דורות. "לִיבֶּרטַד!" (חופש) - הם זעקו, תוך השמעת קריאות לקִצו של המשטר...והניפו אל-על סמל של חירות: הדגל האמריקני.

זה אינו חיזיון נדיר אלא דבר שבשִגרה אצל המפגינים למען חירות ברחבי תבל. לפני שהונג-קונג הפכה לעוד מועצה מקומית של העריצות הסינית, שוחרי חופש המתנגדים למשטר הקומוניסטי כבר צעדו ברבבותיהם ובידם הדגל האמריקני. כאשר מפגינים איראנים יוצאים למחות נגד שלטון המוּלוֹת המשעבד את עמם לרודנות דתית, הם מסרבים להשחית דרך ביזיון את דגלה של אמריקה.

ויש להם סיבה טובה לכך: בכל העולם אנשים מבינים שהדגל האמריקני מייצג חירות. הבריטים והצרפתים הבינו זאת בשנת 1917 בדיוק כפי שהבינו ב-1944. האסירים באושוויץ הבינו זאת; לוחמי החופש בהונגריה ובפולין ובצ'כוסלובקיה הבינו זאת; פטריוטים דרום-קוריאנים הבינו זאת; הכורדים הבינו זאת. הדגל זרוע הכוכבים היה במשך דורות סמל של חירות עבור כל המתנגדים לטוטליטריות בתבל כולה.

לכן זה כל כך בלתי נתפס: בעוד בדלנים ממדינות אחרות מסכנים את חייהם למען הזכות להניף את הדגל האמריקני, דווקא אזרחים אמריקנים שהתמזל מזלם לחיות במדינה הכי חופשית בהיסטוריה, הכי משגשגת וסובלנית מבחינה גזעית, דווקא הם מבזים את הדגל שלהם וכורעים ברך במקום לעמוד דום מולו, מפנים אליו את הגב או מעלים אותו באש. מה יודעים מפגיני החופש בעולם שבאמריקה כבר שכחו? הם יודעים שטוטליטריות נפוצה בעולם, וכך היה תמיד בהיסטוריה, הרבה יותר מאשר חופש; שזכויות הפרט הן אולי אוניברסליות, אבל הן באות לידי ביטוי רק כשאנשים אמיצי-לב מוכנים להילחם למענן; הם יודעים שבעולם אפל וכאוטי, אמריקה - על כל פגמיה וחסרונותיה, שבעבר ושבהווה - דווקא היא היתה ועודנה הכוח המניע את הטוב בעולם.

ועדיין, השמאל האמריקני בימינו לא מסוגל לומר אפילו את זה. כאשר גֶ'ן סַאקי, דוברת הבית הלבן בממשל ביידן, נשאלה על ההבדל הבולט בין מתנגדי המשטר בקובה לשמאל האמריקני באופן ששניהם מתייחסים לדגל האמריקני - תשובתה היתה מגומגמת: "ראשית, הנשיא ודאי מעריך ומכבד את מה שמסמל הדגל האמריקני. הוא בהחלט מנופף בדגל מחוץ לביתו, ועשה זאת בדלאוור ובמקומות אחרים שבהם התגורר. מצד שני הנשיא גם מאמין שלאנשים יש זכות לצאת להפגנות שלוות בדרכי שלום, והוא סבור ששני הדברים נכונים."

אבל לא זו השאלה. השאלה היא האם נכון מבחינה מוסרית לבוז לדגל, ולא אם אמריקנים רשאים לעשות דברים מטופשים. הטרגדיה האמיתית היא העובדה שהבית הלבן אינו מסוגל פשוט להכיר בכך שדיסידנטים ממדינות אחרות צודקים ביחסם לדגל האמריקני, ושרבים בשמאל האמריקני בתקופתנו טועים ביחסם אליו.

זה טראגי, משום שמדינה שאינה מאמינה די הצורך בעקרונותיה כדי שתהיה מסוגלת להתייצב להגנה על דגלה בעת שהוא נמצא תחת מתקפה על רקע מוסרי - במיוחד כשדגל זה מייצג מדינה ששחררה מאות מיליוני אנשים מעריצות ומעוֹני - מדינה כזאת תפסיק להקרין החוצה את עקרונות היסוד שלה. ואת המחיר ישלמו לוחמי חופש במדינות אחרות. הדגל האמריקאי יחדל להיות סמל של חופש ותקווה, ובמקום זאת יהפוך להיות בדיוק מה שמבקריו טוענים נגדו: שהוא סמל של חולשה וסוליפסיזם.

אם אמריקנים מאמינים שדגלם הלאומי הוא רוח רפאים של דיכוי יותר משהוא מגדלור של תקווה, אנו ניסוג מהבמה העולמית תוך קִעקוע וחיסול ערכי היסוד שלאורם קמה האומה הזאת. כמובן, זו בדיוק מטרתו של השמאל האמריקני. צריך רק לזכור שאת הוואקום שייוותר אחרינו לא ימלאו אליטות ליברליות אנינוֹת, אלא כוחות טוטליטריים שאין להם שום כוונה להתנצל על שאיפותיהם כפי שאנו מתנצלים על אלה שלנו.

מאנגלית: שאול לילוב