נדב לפיד, במאי הסרט "הברך" שזכה בפרס השופטים בפסטיבל קאן, יצר סרט מופת ומסע יח"צ שמצליח אפילו להתעלות עליו. אני לא מדבר על הסרט עצמו, אלא על הסרט שהבמאי, הככל הנראה מוערך, חי בו.
ראשית, הסבר: הסרט, שכרגע מקיים את הדיל הבלתי כתוב והחוזר על עצמו לעייפה בין יוצרים ישראלים המקבלים מימון לסרטיהם, לבין קרנות, אקדמיות, שופטים ופסטיבלים אירופיים - הוא "הברך". הדיל אומר: "תביא לנו סרט מכפיש על מדינת ישראל ועל חיילי צה"ל, על אכזריות 'הכיבוש', אפרטהייד וכו' - ותכין מקום במדף הפרסים לעוד איזה דוב ברונזה או חגב זהב".
נדב לפיד, כמו רבים ורעים לפניו, מכיר את הדיל, את הרוח הנושבת בקאן ובפסטיבלים אחרים, וגם הפעם קיימו את הדיל, כשהנושא הפעם הוא "ישראל משתיקה יוצרים", "בישראל אתה לא יכול להגיד מה שאתה רוצה" ולכן סוף הדמוקרטיה, בואכה אפרטהייד בואכה אתם מכירים את הרפרטואר.
כדי לעשות סיבוב מוצלח על ישראל בתחום הקולנוע, אתה צריך לעבור דרך מסוימת שמובילה אל היעד הנכסף, על פי שלושה שלבים כרונולוגיים שמרכיבים אותה:
התחינה - היוצרים רצים עם התסריט המכפיש לקרנות הקולנוע ולמדינה כדי להתחנן למימון. בקרנות יושב אותו שטאנץ של יוצרים וקולנוענים המכירים את הדיל ודוחפים את התסריטים המכפישים, כי מי לא רוצה לאשר סרט שיש לו סיכוי גבוה יותר להביא פרסים מהגויים?
העלאת הקורבן - מערכה זו כוללת את הקרנת הסרט המכפיש וקבלת הפרסים המובנית. מילייה התרבות האירופי גם כך מורכב מאנשי שמאל שהשחרת ישראל מסבה להם אושר. הסרט, גם אם עשוי טוב, זוכה לנקודות זכות בעיקר בשל העובדה כי "מישהו אמיץ מבפנים" עשה אותו.
המערכה השלישית, היא "וידוא ההריגה" - לאחר שזכה הסרט (לפעמים רק בתשבחות), מנצל היוצר הישראלי את הבמה כדי להחטיף עוד קצת למדינה שבה גדל והתחנך ושמימנה לו את הסרט - וממשיך להכפיש, לייצר כותרות שליליות סביב ישראל ולתת לשונאיה לעשות עליה עוד סיבוב.
נדב לפיד נגע הפעם בלבבות השופטים ובתחתית חדשה כיוצר ישראלי: יוצר ישראלי שעושה סרט על השתקה, כשהמדינה מממנת לו את הסרט, ואז הולך לספר איך הוא מושתק בה.
מספיק לראות את תגובתו של הבמאי ספייק לי בעקבות הזכייה, כדי להבין את הדיל ואת האופן שבו עובד פס הייצור של הכפשת ישראל:
"מה שהוא (נדב לפיד, נ"פ) עשה היה אמיץ, כי הוא מדבר על מדינת ישראל. זה סרט מאוד אמיץ והגיע לו הפרס. צריך שיראו אותו. יש כמה סרטים בפסטיבל הזה שמגיעים ממדינות שבהן אם אתה אומר את הדבר הלא נכון - אתה מסיים בכלא, או גרוע מכך. אנחנו צריכים להריע לאומץ מהסוג הזה".
אבל אל תדאגו, גם בשנה הבאה נזכה לראות "יצירות במימון ישראלי" שיוצרות הרגשה שהן פחות ישראליות, ויותר כמו ברך חזקה לפנים של כולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו