כן, לסגור את גלי צה"ל

גם הבוקר השכים קום הרמטכ"ל כוכבי. ייתכן מאוד שגם את יומו החדש החל לאו דווקא לאחר שהקיץ מחלום מתוק, אלא לאחר נדודי שינה: הרמטכ"ל טרוד. הוא טרוד כי הוא משתוקק להעריך עד כמה ניזוקה איראן מפגיעה כלשהי באחד ממתקני הגרעין. כאלה הם ימיו ולילותיו.

אלא שלפתע הרמטכ"ל מגלה שלאו דווקא סוגיית איראן מטרידה מאוד את התקשורת. זה כמה חודשים שכותבי מאמרי הדעה מפנים את תשומת הלב לנעשה באחת מיחידותיו הסרות למרותו. זו יחידה שבכיריה מסוכסכים זה עם זה, והיא ידועה בשמה: גלי צה"ל.

ואם סבור הרמטכ"ל, אולי בטעות, כי בימים אלה עליו להגות ולתכנן אמצעים נוספים הנדרשים להגנת המדינה מפני הגרעין האיראני, הנה באה התקשורת ומעמידה אותו על טעותו. הסיבה המשוערת: ישיבות המטכ"ל פוסחות על דיון בעתיד גלי צה"ל.

יש להניח שגם חלק מקוראי שורות אלה אינם מודעים להיבט אחד לפחות המעסיק את אנשי התקשורת: זהו העיסוק בעצמה. זו אהבה ישנה אך עקבית. יש צרכני תקשורת שאפילו לא מעלים על דעתם כי הנושא המועדף לטיפול בתקשורת הוא הטיפול או החיטוט העצמי.

יש אנשי תקשורת הסבורים, בטעות לדעתנו, כי הם נמצאים בראש דאגתם של האזרחים. לא כך הדבר. להתרשמותנו הם סקרנים יותר לדעת בכמה אחוזים יעלו מחיריהם של התפוחים והעגבניות. לפני חודשים אחדים חש הרמטכ"ל כוכבי כי עליו לדחות משולחנו את סוגיית גלי צה"ל. יש להניח כי מאס בדיווחים המפורטים על מעמדו הבכיר של הפרשן יעקב ברדוגו או על הכעס על אמיר איבגי, שניים מבכירי התחנה.

ולאחר שנח מזעפו, ואולי גם לאחר שראש אמ"ן מסר לו הערכה מלומדת על אישיותם של השניים, ברדוגו ואיבגי, החליט הרמטכ"ל לשים קץ למטרד ושמו גלי צה"ל. לא לחסלו, אלא להעתיק את התחנה למקור סמכות אחר.

הציווי הזה של הרמטכ"ל הוא הפעם עוצמתי יותר מהצהרות זהות של קודמיו שביקשו להיפטר מהתחנה, כדי לחסוך מעצמם עוד גל של כאב ראש, ובצדק גמור.

עתה אמור הציווי הזה לעמוד במבחן המעשה. העיסוק של צה"ל ומפקדו בסוגיית גלי צה"ל הוא בבחינת מותרות, בזבוז זמן ומשאבים על יחידה שאינה יורה, כביטויו של הרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק. אין צבא בעולם שמפקדו חייב לתת את דעתו על הנעשה בתחנת רדיו הנתונה למרותו.
צריך להודות כי התוכנית "ספרים, רבותיי, ספרים" מרחיבה את הדעת, אולם מקורה אינו צריך להיות בבסיס צבאי, עורפי, ביפו, אלא בבית קפה בדיזנגוף או באופקים. התחנה צריכה לעבור לבעלות פרטית לפי תוצאותיו של מכרז חוקי.

השידור הציבורי, ככל שהוא חיוני, הוא גם מקור למצבור של בעיות לפתחה של הממשלה. תחנות הרדיו האזוריות, כן ירבו, ממלאות משימה חשובה שממשלות עדיין לא הגשימו אותה: שילוב אמיתי בין מרכז לחיי הפריפריה, על כל ההיבטים. זו, לטעמנו, צריכה להיות משימה לאומית של גלי צה"ל. בלי שתמקד את עיקר סגנון שידוריה, כמו עתה, בחיי התרבות, החברה, הכלכלה והפוליטיקה של המרכז.