"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בג"ץ "הבוגדת" יפגע דווקא בנשים

יש יותר סיכוי שגבר יבגוד מאשר אישה, וממילא יותר סיכוי שגבר בוגד ידרוש שיתוף בנכסי אשתו הנבגדת. בסופו של דבר, יותר נשים ייפגעו מפסק הדין הזה מאשר גברים

,עודכן
0השמעה
בית המשפט העליון

פסק הדין בבג"ץ "הבוגדת" הוצג בתקשורת כהגנה של בית המשפט על רכושן של נשים שבגדו. זו הצגה מוטעית. מדובר בנכס שקיבל בעל מהוריו טרם הנישואים, והאישה טוענת שהבעל שיתף אותה בנכס. יחד עם זאת, יש כאן קביעות משמעותיות של השופטים. אך ראשית קצת רקע:

"חוק יחסי ממון" קובע שנכס שהיה של אחד הצדדים לפני הנישואים יישאר רק שלו גם לאחר שהזוג יתגרש. למרות לשון החוק הברורה, דעת בית המשפט לא נחה. הקביעה שאחד מבני הזוג לא יקבל מחצית מנכס שהתגורר בו במשך שנים וניהל בו את חייו, הפריעה לשופטים. מהסיבה הזאת, לפני כ־20 שנה נוצרה הלכה חדשה - "הלכת השיתוף על נכס ספציפי". בפשטות, נקבע כי העובדה שנכס שהיה שייך לצד אחד לפני הנישואים אינה מונעת ממנו לבחור לשתף את הצד השני בנכס. לשם כך, על הצד שטוען לשיתוף בנכס להצביע על עדויות לכך שהצד השני התכוון לשתף אותו.

וכאן אנחנו מגיעים לבשורה בפסק הדין - האם כשדנים בראיות ל"כוונת שיתוף" בנכס, יש משמעות למעשה הבגידה? התשובה של שופטי הרוב השבוע היא לא. לדעתם, צד לנישואים לעולם לא מתכוון להתנות את שיתוף הצד השני בנכס שלו בכך שלא יבגוד.

האבסורד בטענת השופטים הוא שכל הדיון הזה נעשה על בסיס השערות בדבר "כוונות" של הצדדים שמעולם לא נוסחו במפורש. מדוע להניח שחיים משותפים בנכס, למשל, מעידים על "כוונה" לשתפו, אבל שבגידה לא יכולה להעיד על כוונה שלא לשתפו?

וזו הנקודה: השופטים אינם מסוגלים להאמין שיש בני זוג שעשויים לראות בגידה כמעשה כה חמור, עד שהוא מבטל את כוונתם לשתף רכוש עם הצד הבוגד. הנשיאה חיות הרחיקה להוסיף, שגם אם הזוג קובע תנאי מפורש שאומר שבגידה תבטל שיתוף בנכס מלפני הנישואים - בית המשפט עשוי לפסול אותו.

בשורה התחתונה, בית המשפט קובע שאין בישראל בני זוג אשר יכולים להסכים במשתמע על כך שבגידה היא מעשה פסול שיש לו השלכות ממוניות. פסק הדין לא מדבר רק על מקרה ספציפי, אלא על כלל מערכות הנישואים בישראל. השאלה כיצד בני זוג ספציפיים רואים את מערכת היחסים הייחודית שלהם לא מעניינת את בית המשפט. אז מה אם בגידה בעיני רבים חותרת תחת בסיס החיים המשותפים? אין זה רלוונטי. השופטים מאמינים במודל אחר של זוגיות, והם כופים זאת על כולם.

כפי שהסביר השופט שטיין בדעת המיעוט, שופטי הרוב כופים את תפיסתם האישית בעניין מקומה של בגידה במערכת יחסים על כלל הזוגות הישראליים.

יש הטוענים שההחלטה נועדה להגן על נשים. מדובר בסיסמאות ריקות. בדרך כלל, כשלאדם יש נכסים מלפני הנישואים הם מגיעים מהוריו, כך שהסיכוי שלגבר או לאישה יהיה נכס כזה הוא שווה. לעומת זאת, כשמדובר בבגידה יש יותר סיכוי שגבר יבגוד מאשר אישה, וממילא יותר סיכוי שגבר בוגד ידרוש שיתוף בנכסי אשתו הנבגדת. בסופו של דבר, ברמה המעשית יהיו יותר נשים שייפגעו מפסק הדין הזה מאשר גברים, אולי בניגוד לכוונת השופטים. ככה זה כשדנים בשאלות מופשטות בלי לבחון את המציאות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר