בג"ץ "הבוגדת" יפגע דווקא בנשים

פסק הדין בבג"ץ "הבוגדת" הוצג בתקשורת כהגנה של בית המשפט על רכושן של נשים שבגדו. זו הצגה מוטעית. מדובר בנכס שקיבל בעל מהוריו טרם הנישואים, והאישה טוענת שהבעל שיתף אותה בנכס. יחד עם זאת, יש כאן קביעות משמעותיות של השופטים. אך ראשית קצת רקע:

"חוק יחסי ממון" קובע שנכס שהיה של אחד הצדדים לפני הנישואים יישאר רק שלו גם לאחר שהזוג יתגרש. למרות לשון החוק הברורה, דעת בית המשפט לא נחה. הקביעה שאחד מבני הזוג לא יקבל מחצית מנכס שהתגורר בו במשך שנים וניהל בו את חייו, הפריעה לשופטים. מהסיבה הזאת, לפני כ־20 שנה נוצרה הלכה חדשה - "הלכת השיתוף על נכס ספציפי". בפשטות, נקבע כי העובדה שנכס שהיה שייך לצד אחד לפני הנישואים אינה מונעת ממנו לבחור לשתף את הצד השני בנכס. לשם כך, על הצד שטוען לשיתוף בנכס להצביע על עדויות לכך שהצד השני התכוון לשתף אותו.

וכאן אנחנו מגיעים לבשורה בפסק הדין - האם כשדנים בראיות ל"כוונת שיתוף" בנכס, יש משמעות למעשה הבגידה? התשובה של שופטי הרוב השבוע היא לא. לדעתם, צד לנישואים לעולם לא מתכוון להתנות את שיתוף הצד השני בנכס שלו בכך שלא יבגוד.

האבסורד בטענת השופטים הוא שכל הדיון הזה נעשה על בסיס השערות בדבר "כוונות" של הצדדים שמעולם לא נוסחו במפורש. מדוע להניח שחיים משותפים בנכס, למשל, מעידים על "כוונה" לשתפו, אבל שבגידה לא יכולה להעיד על כוונה שלא לשתפו?

וזו הנקודה: השופטים אינם מסוגלים להאמין שיש בני זוג שעשויים לראות בגידה כמעשה כה חמור, עד שהוא מבטל את כוונתם לשתף רכוש עם הצד הבוגד. הנשיאה חיות הרחיקה להוסיף, שגם אם הזוג קובע תנאי מפורש שאומר שבגידה תבטל שיתוף בנכס מלפני הנישואים - בית המשפט עשוי לפסול אותו.

בשורה התחתונה, בית המשפט קובע שאין בישראל בני זוג אשר יכולים להסכים במשתמע על כך שבגידה היא מעשה פסול שיש לו השלכות ממוניות. פסק הדין לא מדבר רק על מקרה ספציפי, אלא על כלל מערכות הנישואים בישראל. השאלה כיצד בני זוג ספציפיים רואים את מערכת היחסים הייחודית שלהם לא מעניינת את בית המשפט. אז מה אם בגידה בעיני רבים חותרת תחת בסיס החיים המשותפים? אין זה רלוונטי. השופטים מאמינים במודל אחר של זוגיות, והם כופים זאת על כולם.

כפי שהסביר השופט שטיין בדעת המיעוט, שופטי הרוב כופים את תפיסתם האישית בעניין מקומה של בגידה במערכת יחסים על כלל הזוגות הישראליים.

יש הטוענים שההחלטה נועדה להגן על נשים. מדובר בסיסמאות ריקות. בדרך כלל, כשלאדם יש נכסים מלפני הנישואים הם מגיעים מהוריו, כך שהסיכוי שלגבר או לאישה יהיה נכס כזה הוא שווה. לעומת זאת, כשמדובר בבגידה יש יותר סיכוי שגבר יבגוד מאשר אישה, וממילא יותר סיכוי שגבר בוגד ידרוש שיתוף בנכסי אשתו הנבגדת. בסופו של דבר, ברמה המעשית יהיו יותר נשים שייפגעו מפסק הדין הזה מאשר גברים, אולי בניגוד לכוונת השופטים. ככה זה כשדנים בשאלות מופשטות בלי לבחון את המציאות.