תת־תנאי הכליאה בישראל

לאחרונה פורסם דו"ח ביקורי הסנגוריה הציבורית במתקני המאסר והמעצר בשנים 2020-2019. הממצאים המרכזיים הם צפיפות קשה במתקני הכליאה, בניגוד לפסיקת בג"ץ מ־2017; שלילת זכויות הכלואים, שתורצה במשבר הקורונה אך נמשכת גם בחלוף המשבר; שימוש מופרז בהפרדה ובבידוד, שהשלכותיהם הנפשיות חמורות; ליקויים בטיפול הרפואי; תנאי אוורור, היגיינה ותברואה ירודים; יחס לא הולם ופגיעה בפרטיות ובכבוד הכלואים.
למה, בעצם, לתת לאסירים תנאים טובים? הרי עברו עבירות, ואולי מגיע להם לסבול מתנאי הכליאה המחפירים? בעבר רווחו תפיסות כאלה. כיום מקובל שעונש המאסר הוא עצם שלילת החירות, שהיא כשלעצמה קשה מנשוא, ואין להוסיף עליה תנאים קשים. אך זהו ויכוח לא מציאותי. במציאות השאלה אינה הסתפקות בתנאים סבירים מול מתן תנאים טובים, אלא המשך תנאים מחפירים ומנוגדים לדין מול שיפור לתנאים סבירים.
ראשית, העולם לא נחלק ל"טובים" ול"רעים", וכל אחד עלול למצוא עצמו או את קרובו חשוד, עצור, נאשם, מורשע, ואפילו אסיר. שנית, מלבד הנוגע לעבירות חמורות מאוד כגון רצח ואונס, האסיר צפוי להשתחרר כעבור שנים אחדות, וגם מי שלא דואג לאסיר צריך לשאול עצמו איזה אדם נקבל לאחר המאסר. כשאנו מתאכזרים לאסיר, הוא עלול לפתח שנאה כלפי החברה ולפגוע בנו לאחר שחרורו. אומנם, בניגוד לאשליות העבר, כיום ידוע שלא מצליחים לשקם במאסר, אלא רק במסגרת הקהילה. אך כשמוסיפים לשלילת החירות התאכזרות פיזית, עלולים לגרום לכך שמורשע לא מסוכן יהפוך לאסיר מסוכן. זוהי אווילות. שלישית, האסיר הוא אזרח המדינה, ואין לפגוע בזכויותיו יותר משמחייב עונש המאסר.

נשוב לעיין בדו"ח הסנגוריה, ונשאל אם אנו מוכנים שהמופקדים על הכליאה ינהגו כך בשמנו. שטח המחיה הממוצע לאסיר במדינות מערביות הוא 9 מ"ר; בישראל רק 3 מ"ר. ב־2017 פסק בג"ץ שבתוך שנה וחצי יש להגיע ל־4.5 מ"ר. הרשויות מפירות פסיקה זו בעזות מצח. כיוון ששיעור הכליאה גבוה מאוד, הדרך לקיים את החלטת בג"ץ היא לשחרר אסירים לא מסוכנים ולהעדיף עונשים מתונים. רוב האסירים אינם רוצחים, ואינם אנסים, ואינם שודדים, ואינם אלימים, ואינם מסוכנים פיזית; רבים כלואים בשל עבירות רכוש ללא אלימות. בדו"ח ועדת דורנר, ובדו"חות דומים של המכון הלאומי האמריקני למדעים ושל האקדמיה הבריטית, הומלץ על צמצום השימוש במאסר, שהוא מופרז ולא משיג את מטרותיו. אך השחרור שבוצע בישראל היה מזערי.

לפי הדו"ח, בחלק מהמתקנים התנאים התברואתיים ירודים וקיימים עזובה, רטיבות, טחב, לכלוך, מזיקים, פשפשי מיטה, מקקים וחולדות בתאים. בישראל 2021 בחלק מהמתקנים עדיין אין הפרדה בין "שירותי הכריעה" לבין המקלחת שמעליהם, ואסיר א' נאלץ להתקלח במקום שבו אסיר ב' עשה את צרכיו. אין הפרדה מספקת בין תא השירותים־מקלחת לבין חלל המגורים, ואין פרטיות. שופט בית המשפט העליון כתב שאף אחד מאיתנו לא היה מחזיק מעמד יומיים בתנאים כאלה.

המחקרים מלמדים שבעוד המאסר כשלעצמו הוא עונש קשה הפוגע באסיר, החזקתו בבידוד קשה שבעתיים וצפויה לגרום נזקים נפשיים בלתי הפיכים. בשב"ס מרבים להשתמש בעונשים משמעתיים קשים של בידוד, אפילו כלפי קטינים, שהם פגיעים במיוחד.

ומה באשר לקורונה? מתברר שניצלו את המשבר לצמצום ביקורי סנגורים, לביטול ביקורי משפחות, לביטול התייחדות זוגות, לביטול חופשות, לביטול פעילויות שיקום וטיפול, להפסקת יציאת אסירים לעבודה ולהחלפת זכות עצורים ואסירים להישמע על ידי שופטיהם - בתקשורת וידאו מקוטעת ונטולת רגש. הודות למבצע החיסונים סכנת הקורונה ירדה פלאים, אך רוב ההגבלות טרם הוסרו. האם מישהו "תפס טרמפ" על הקורונה כדי להרע עוד יותר את תנאי הכליאה?