פרופ' דוד הראל דווקא ראוי | תגובה לאורי כהן

שלא כמו מר אורי כהן, אשר מעלה השערות לביסוס דעתו בדבר "המועמדות הפסולה של פרופ' דוד הראל" (ישראל היום, 3.6.21), אני כותבת על מועמדותו הראויה של פרופ' דוד הראל לתפקיד נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים מתוך היכרות אישית, הבנה אקדמית של מעמדו המדעי הרם והיכרות קרובה עם פעילותו הציבורית/פוליטית.

תחילה כמה עובדות טכניות "יבשות" הנדרשות להפרכת התיזה המשתמעת מדבריו של כהן. לצורך בחירת נשיא האקדמיה למדעים מוקמת וועדת איתור שהרכבה חסוי אבל חברים בה מהטובים והידועים במדעני האקדמיה בישראל ובעלי מגוון דעות פוליטיות. ידוע לי היטב שפרופ' הראל התלבט ארוכות אם להיענות להצעת המועמדות לתפקיד שקיבל מהוועדה. לא אחת בעבר הוא קיבל ודחה בעקביות הצעות לתפקידי נשיאות של אוניברסיטאות ומיכללות בארץ ומוסדות אקדמיים יוקרתיים בעולם. חשובה היתה לו תמיד העשייה המדעית, החינוכית והציבורית יותר ממעמד רם והוקרת כבוד.

ההסכמה של פרופ' הראל הפעם נבעה אך ורק מהכרתו הבלתי אמצעית בחשיבות האקדמיה למדינה ומהאמונה שבתפקיד הנשיא הוא יוכל לתרום לפועלו של הגוף הממלכתי החשוב הזה, שקם על פי חוק משנת 1961, ושבין תפקידיו העיקריים על פי אותו חוק, לייעץ לממשלה ולמשרדיה בענייני מדע, להפיץ ולהנגיש נושאים מדעיים, ליצור ולשמר קשרים עם מדענים ואקדמיות בעולם, והכל לתפארת מדינת ישראל.

ואכן, בסופו של דבר החליטה ועדת האיתור לבחור בפרופ' הראל, ועל פי תקנון האקדמיה העבירה את בחירתה לחברי האקדמיה – כ 130 במספר – לדיון והצבעה בישיבת המליאה שתתקיים בקרוב. בשונה מכל המינויים האחרים בעולם האקדמי בארץ, החלטת ההצבעה בישיבת המליאה של האקדמיה מועברת לנשיא המדינה, אשר מוציא את כתב המינוי, עדות לממלכתיותו של הגוף הלאומי הזה.

על פי תקנון האקדמיה, יכולות קבוצות של חברים להציע מועמדים אחרים, עד 30 יום לפני מועד הישיבה. מאחר שלא הוצע מועמד אחר, נקבע שפרופ' הראל הוא המועמד היחיד. עדיין, אם לא יהיה רוב לבחירתו התהליך יתחיל מחדש. הנה כי כן, תהליך מובנה ושקוף שבניגוד לכמה מינויים ובחירות לגופים אחרים במדינה, עומד בכל תנאי וביקורת.

אבל אני כותבת לא רק על מנת לדייק עובדות ולהפריך היפוטיזה נרמזת בדבר אופן הבחירה, אלא בעיקר על מנת להבהיר עד כמה לדעתי פרופ' דוד הראל הוא מועמד ראוי לתפקיד נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

אין צורך להיות מצוי בתחום המדעי של פרופ' הראל על מנת להבין ולהכיר בכך שהוא ממדעני המחשב הידועים והבולטים בעולם. רבים מספור הם הפרסים שזכה בהם בארץ ובחו"ל, החברויות באקדמיות המדעיות המובילות בארה"ב, באירופה ובחברה המלכותית הבריטית, ותארי דוקטור לשם כבוד להם זכה בארץ ובעולם. אבל מעבר לכל הכיבודים וההוקרות, ראוי לציין גם את התרומות הנרחבות שלו לחינוך המדעי בארץ כולל בתכניות לימודים לתיכון, את ספרי המדע המונגשים לציבור אותם כתב, ואת אינספור ההרצאות וההכשרות שהעביר, לתעשייה, לאקדמיה, ולציבור הרחב.

הראל הוא מדען משכמו ומעלה, שכדרך חיים יוצא ממגדל השן על מנת לתרום לקהילה ולמדינה תוך קבלת כל אדם באשר הוא אדם, במאור פנים, בגובה העינים ומתוך יושרה וכבוד.

וכאן אני מגיעה לתיזה המופרכת וחסרת השחר של אורי כהן, לפיה הפעילות הציבורית-פוליטית של פרופ' הראל מלמדת שהוא עלול להפוך את האקדמיה "לזירת התגוששות פוליטית", "מאחז של השמאל הרדיקלי".

פרופ' הראל הגיע ארצה בגיל 7 מבריטניה. הוא שירת בצה"ל כקצין קרבי, כולל במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור, וכמוהו גם חמשת ילדיו וכעת שני נכדיו הבוגרים. גם כיום הוא ממשיך לתרום בדרכים שונות לחוסנה ולבטחונה של המדינה.

פרופ' דוד הראל אוהב את המדינה אהבה עצומה, ללא תנאי וגם, מה לעשות, חרד כרבים מאיתנו לעתידה.

הראל נלחם בעד דברים ולא נגדם. הוא נלחם על ערכים אוניברסליים ליברליים כמו חירות, שוויון, זכויות אזרח ושלום והוא איננו חושש לעשות זאת בפומבי תוך השקעת זמן ומרץ, כראוי למי שפיו וליבו שווים ומי שנאה דורש נאה מקיים, והכל במיסגרת החוק במדינה דמוקרטית.

דעות מותר שיהיו לכל אחד, ובמדינה דמוקרטית מותר לכל אזרח להביע אותן ללא פחד וללא מורא משטרת מחשבות וסתימת פיות. גם לנשיאי המדינה, בתפקיד הכי ממלכתי שקיים, יש והיו דעות, ורבים מהם גם פעלו נחרצות למען דברים שהאמינו בהם.

המבחן הוא באופן בו אדם ממלא את תפקידו הממלכתי נאמנה ועדין מחזיק בדעותיו הלגיטימיות, ופרופ' הראל כבר הוכיח בעבר הבנה דקה ויכולת שיפוט בכל הנוגע למתחים אפשריים בין הדעה האישית והתפקיד הציבורי. ברור לי מהיכרותי עמו, שכנשיא האקדמיה הוא יצמצם את פעילותו הציבורית באופן דרמטי ויזהר זהירות יתר, קלה כחמורה, בשימוש במעמדו ותואר תפקידו.

אין לי ולכל מי שמכיר את פרופ' הראל ואת פועלו ספק שהוא אכן האדם הנכון המועמד לתפקיד הנכון. אם יבחר, הוא ימלא את התפקיד באופן ממלכתי, מתוך צניעות ויראת כבוד וייצג את המדע הישראלי בארץ ובעולם באופן המרשים ביותר.

רק מי שמעונין להמשיך להסית וללבות אש זרה במחוזותינו, יכול להציע תסריט הזוי ומופרך דוגמת זה שהציג אורי כהן.