בטהרן מאוהבים בממשלת השינוי

לא רק בישראל עוקבים בעניין אחר התהפוכות הפוליטיות, אלא גם בעולם הערבי הסובב אותנו. שהרי בעשור האחרון הפכה ישראל לשחקן אזורי בעל עוצמה ומעמד, המכתיב את מהלך האירועים באזור כולו - ולכל הפחות בעל השפעה של ממש עליו - ואינה נגררת כבעבר אחרי תכתיבי השכנים ומעשיהם.

דומה שבעולם הערבי נאלמו דום לנוכח התהפוכות הפוליטיות בישראל, ולא ניכרת שמחה או שמחה לאיד, גם לא מורגשות ציפייה או תקווה לשינוי.

בעיקר ניכרת עייפות מהדרמה, חוסר הבנה של מהות המשחק הפוליטי בדמוקרטיה, אבל מה שחשוב יותר - ניכרת דאגה מסוימת לנוכח השיתוק שאחז בישראל והאפשרות כי זו תשנה כיוון.
לא סוד הוא שרבות ממדינות ערב, ובייחוד שותפותיה להסכמי אברהם, רואות בישראל בעלת ברית במאבק שהן מנהלות למול האיום האיראני, וכן מי שיכולה לסייע להן להביא קדמה ושגשוג כלכלי שיבטיחו את עתידן ואת עתיד האזור כולו.

חשוב להזכיר כי הן גם אינן מייחסות חשיבות יתרה לנושא הפלשתיני, ולכל היותר רואות בו מטרד שיש לשמור על "אש קטנה" ולהשתדל שלא יתלקח ויכפה עצמו על סדר היום שלהן.

ישראל חזקה ויציבה היא אפוא האינטרס של מדינות ערביות רבות, גם אם לא יודו בכך בפומבי. אלו ראו בממשלה בישראל לאורך העשור האחרון שותף יציב, ויותר מכך - בעל ברית אפקטיבי וגם תקיף, הרואה עימן עין בעין את המציאות האזורית ונחוש להתגייס ולהוביל מאבק עיקש למול האיום הבא מכיוונה של איראן.

מעבר לכך, כולם זוכרים את נשיא מצרים אנואר אל־סאדאת, שהתבקש בידי אנשיו בליל הבחירות בישראל ביוני 1981 להתקשר ולברך את "ראש הממשלה הבא", שמעון פרס, לרגל ניצחונו. אלא שסאדאת העדיף ללכת לישון ולמחרת שלח ברכות חמות למנחם בגין, שותפו להסכם השלום, שאותו העדיף על פני שמעון פרס. אף אחד לא קופץ בראש לברך על המוגמר.

לעומת השתיקה שירדה על העולם הערבי, בטהרן יש שמחה וצהלה. האיראנים לא המתינו אלא מיהרו להכריז מעל כל במה על "תום עידן נתניהו", וכדברי שר החוץ זריף: "כמו טראמפ לפניו, גם נתניהו יורד עתה מעל במת ההיסטוריה שעה שמשטר האייתוללות באיראן שרד".

בטהרן משוכנעים שהכוכבים עתידים להסתדר מעתה לפי משאלות ליבם. תחילה הסתלק טראמפ שהטיל עיצומים כבדים על איראן ומוטט את כלכלתה, אחר כך בא ביידן שמבקש להגיע להסכם שיחזק את איראן בלא שזו תיאלץ לוותר על שאיפותיה ולסטות מדרכה. עתה עשוי גם נתניהו לרדת מן הבמה, לאחר עשור שבמהלכו הוביל מאבק אפקטיבי ללא פשרות נגדה בזירה האזורית ובזו הבינלאומית.

זוהי מציאות נוחה לאיראן, הנערכת לקרב על עיראק לאחר נסיגתם הצפויה של האמריקנים ממנה, לחזק את אחיזתה בסוריה ובלבנון ולשלוח זרועות גם לעזה.

לנוכח כל זאת, אין פלא שבעולם הערבי מקווים שהיציבות תשוב לישראל, וכי זו תוסיף ותשתף עימן פעולה כדי לטפל בבעיות האזור.