שמעתם על אנדריי דוסטוב? אנדריי הוא רכז הביטחון של היישוב אבשלום בעוטף עזה. השבוע הוא הצליח להתגבר, בידיים חשופות, על מחבל ערבי חמוש בסכין שחדר מתוך רצועת עזה. מדוע ידיים חשופות? כי הנשק של אנדריי הוחרם בידי המשטרה לפני 11 חודשים.
אנדריי הוא רבש"צ מוערך ואוחז בתעודות הוקרה מגורמי ביטחון רבים. הוא מתנדב במשטרה כבר יותר מעשור. הסיבה שבגינה הוחרם נשקו האישי היא תלונה של בדואים מהכפר ביר הדאג', שככל הנראה כעסו בגלל אכיפת תקנות הקורונה נגדם. נשקיהם של אנדריי ושל רבש"צ נוסף הוחרמו, והם נותרו חשופים. מאז, כבר כמעט שנה, הם מערערים ורודפים אחרי המשטרה כדי שתואיל בטובה להחזיר להם את הנשק להגנה עצמית - בעוד זו דוחה אותם בטענה של "חשש לשלום הציבור". בסבב הלחימה האחרון צויד אנדריי בנשק צה"לי לצורך מצב החירום. האם אז לא היווה אנדריי איום על שלום הציבור?
לא חסרים סיפורים של החרמת נשקים ברישיון. כל תלונה נגד בעל הנשק נתונה לשיקול דעתה המוחלט של המשטרה, ללא הגבלת משך טיפול. אזרחים תמימים שרק ביקשו להגן על עצמם, או היו קורבן לתלונות שווא של פושעים, עומדים בפני אטימות משטרתית ומוצאים עצמם רודפים אחרי המשטרה. וכך, החיים שלך ושל משפחתך נתונים בידי משטרה שלא ממש מתפקדת, כפי שראינו בסבב האלימות האחרון.
כך קרה גם בפרעות בלוד. המשטרה עסקה בהחרמת נשקים ובטרטור משפטי של אלה שיש להם רישיון נשק, לרוב ללא סיבה מוצדקת, ואילו הערבים שירו מהגגות ופצעו יהודים באמצעות נשק בלתי חוקי - נותרו ללא פגע. הם עדיין לא נעצרו, קל וחומר כלי הנשק שברשותם.
הפורעים, אגב, יודעים כמה זה פשוט. הם מכירים את כל הטריקים, יודעים מתי צריך להתלונן ומה צריך להגיד כדי למרר את החיים למי שסומן. הם מכירים את דפוסי הפעולה השקופים של המשטרה ומנצלים את זה, ואנחנו נותרים ללא הגנה.
חשוב כמובן לחקור מקרים של שימוש בנשק, גם אם מדובר בהגנה עצמית, אבל המצב כיום הוא בלתי נסבל. הקלות שבה משאירים אדם ללא הגנה למשך חודשים ארוכים, ללא הגבלת זמן טיפול, דרך חקירות באזהרה ותוך טרטור משפטי וביורוקרטי, יוצרת מצב נורא שבו האזרחים הפשוטים מופקרים. השר לביטחון הפנים אוחנה החל לאחרונה בשינוי הנוהל המשטרתי הבעייתי הזה. יש לקוות שהמגמה תמשיך גם תחת הממשלה הבאה.
בסופו של דבר, הקורבנות הם אנחנו. האזרחים הפשוטים שהנשק הזה נועד להגן עליהם. חקלאים שמבקשים לשמור על עצמם ועל רכושם, מתיישבים שגרים ביהודה ושומרון וסופגים טרור אבנים, תושבי הנגב והגליל, וכפי שראינו, גם רכזי ביטחון שמתוקף תפקידם אמורים לשמור על הציבור.
הסיפור של אנדריי הוא הסיפור של הישראלי הפשוט, הפטריוטי, המתנדב, שמחפש להגן על עצמו ונתקל בחומות האטומות של משטרת ישראל, תוך שהוא נותר נטול אמצעי להגנה עצמית. את זה חייבים לשנות.
