העתירה שמפחידה את יאיר לפיד

לפני כשנה יאיר לפיד היה חרד לערכי הדמוקרטיה הישראלית. זאת הסיבה שסיעת יש עתיד בראשותו עתרה בנושא אל הגוף הממונה על ערכי המדינה, הלוא הוא בית המשפט העליון. העותרים ביקשו מהשופטים לפסול את נתניהו מלכהן תחת כתב אישום ולבטל את ההסכמים הקואליציוניים של ממשלת נתניהו-גנץ. נכון שלשון החוק היבש אפשרה את כהונת נתניהו בממשלת האחדות, אך נוכח כך שההסדר "נוגד את תקנת הציבור וחותר תחת עקרונות יסוד בשיטת המשטר בישראל", ביש עתיד סברו שמוטלת על בית המשפט החובה להתערב.

והנה עברה שנה, ומי שעומד להקים ממשלה הוא יאיר לפיד בשותפות עם נפתלי בנט. ההסכם הפוליטי המסתמן צפוי להוביל לסיטואציה תקדימית שבה יכהן כראש ממשלה אדם שלרשותו שישה מנדטים בלבד. מדובר בחמישה אחוזים ממושבי הכנסת. אין תקדים לכך בשום דמוקרטיה בעולם, ובנט עצמו סבר כי מהלך כזה הוא "אינו דמוקרטי". אכן, במסגרת כללי המשחק שלנו הדבר אפשרי, אבל אפשר להבין את מי שיראה בכך פגיעה "במהותה של הדמוקרטיה".

אין מה להיות מופתעים אם נראה עתירה בנושא, שתאתגר הקמת ממשלה בראשות יו"ר סיעה של שישה מנדטים. והנה - יתהפכו היוצרות. יש עתיד עשויים להפוך למשיבים בעתירה נגד הממשלה שהם מקימים.בדומה לעתירה בעניין נתניהו, שבה דנו השופטים באמירותיו כי "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל...", בעתירה כנגד הקמת הממשלה המסתמנת יתפלש בית המשפט פעם נוספת בתוך הבוץ הפוליטי, רק הפעם ידון דווקא בציטוטי בנט כמו הטענה ש"עם עשרה מנדטים אי אפשר לדרוש רוטציה... לא אהיה ראש ממשלה עם עשרה מנדטים. זה לא דמוקרטי".

עתירה כזאת יכולה לתקוף את שיקול דעתם של חברי הכנסת בטענה שמינוי בנט לראשות הממשלה "מהווה חריגה ממתחם הסבירות ופוגע באופן יסודי ושורשי בערכי השיטה הדמוקרטית".אם ירצה מישהו לעתור נגד הממשלה המסתמנת, הוא לא יצטרך להתאמץ הרבה. בעתירות פוליטיות קודמות נטענו כבר כל הטיעונים ונוסחו כל הניסוחים, והמפליא הוא שבית המשפט אכן טרח לדון בהן.

העתירה המדומיינת הזאת כנראה לא תוגש, אבל עצם הניסוח ההיפותטי שלה ממחיש עד כמה מערכת המשפט שלנו כבר לא בכיוון. לשופטים יש אחריות רבה למצב הקיים. בית המשפט לא צריך לדון בסוגיות פוליטיות ערכיות, שהקשר בינן לבין פרשנות לשון החוק דומה לקשר בין אביגדור ליברמן לניצן הורוביץ: הוא שימושי רק להשתלטות על כוח שלטוני. אך לא השופטים לבדם הביאונו עד הלום, אלא גם פוליטיקאים, בעיקר מהשמאל, שרואים בבית המשפט מוקד פעילות חלופי לכנסת. מבול עתירות נגד הסכמים קואליציוניים וחקיקה הוגש בשנים האחרונות באופן ישיר על ידי חברי כנסת, דבר המהווה פגיעה גם בהפרדת הרשויות.

כדי להתחיל לתקן, ידמיינו חברי הקואליציה הבאה מה יקרה אם בית המשפט ידון בעתירה נגד ממשלתם. אולי האקטיביזם הוא לא כזה רעיון טוב?