הטובים לטילים

צאו וחשבו מה היה קורה אם כמה שעות לאחר פגיעת הכטב"ם ששיגרו החות'ים מתימן במרכז תל אביב, ובעצם כמה שעות לאחר ששיגרו את הטיל הראשון לעבר אילת כמה ימים לאחר פרוץ המלחמה, היו מתפוצצים בצנעא, בירת החות'ים, ובעיר הנמל חודיידה עשרות טילים ששוגרו בתגובה מישראל.

אלו היו פוגעים בדיוק רב בשלל מטרות אסטרטגיות וגורמים לחות'ים לחשוב פעמיים על ההרפתקה שאליה הכניסו את עצמם, ולכל הפחות גובים מהם מחיר כבד בעבור תוקפנותם. אלא שלישראל אין כידוע חיל טילים, ולכן אין לה יכולת תגובה מהירה ורציפה ובעיקר קטלנית נגד אויבים קרובים ורחוקים כאחד, לא בתימן וגם לא בעיראק, לא באיראן ואפילו לא בלבנון.

האחרון שניסה להקים חיל טילים היה אביגדור ליברמן כשכיהן כשר הביטחון, אלא שהמערכת הצבאית הכשילה את הרעיון. דומה, אגב, ששרי ביטחון דוגמת משה ארנס, שבאו מן האזרחות, התגלו כבעלי חשיבה יצירתית הרבה יותר מהגנרלים

חיל האוויר, שהכשיל לאורך שנים כל ניסיון לאתגר ולשבור את המוסכמות הרואות במטוס את חזות הכל, ושמנע דיון אמיתי ועמוק על הצורך בחיל טילים וממילא גם את הקמתו של חיל זה, שב וטוען, ואפשר שבצדק, כי למטוס המוטס בידי טייס תהיה תמיד עליונות על הטיל, וכי תקיפה אווירית היא לרוב מדויקת וגם קטלנית, ובסופו של דבר גם זולה יותר מהקמה ומתחזוקה של חיל טילים שלו עשרות אלפי טילים, כפי שמחזיקים ברשותם האיראנים וחיזבאללה. חיל האוויר גם טוען כי חיל טילים אינו מענה מתאים לאתגרים הביטחוניים שבפניהם ניצבת ישראל, וכך, למשל, אין ביכולתו לנטרל את איום הטילים מאיראן ומלבנון. אלו, אגב, התגלו כיעילים הן בכל האמור בנזק שהם גורמים לנו בצפון והן ביכולת להרתיע ואף לשתק אותנו.

אבל אלו הן טענות המשקפות חשיבה של "ועד עובדים" הנחוש להגן על מקום העבודה וגם על המותג "הטובים לטיס", ומה שמדאיג יותר זוהי חשיבה המתאימה לעידן המב"ם (המערכה בין המלחמות), עת כל ענייננו היה להוציא אל הפועל מבצעים מיוחדים ונועזים המצטלמים היטב, אבל שתרומתם לטווח הארוך מוטלת בספק. למותר לציין כי מבצעים אלו השכיחו מאיתנו מהי מלחמה וכיצד על צה"ל להילחם בה.

אחרי הכל, תקיפה מן האוויר היא מהלך מורכב המחייב היערכות מקדימה והכנות רבות, והיא מלווה גם דאגה לשלום הטייסים. ולבד מכך, במצב של מלחמה כוללת יהפכו שדות התעופה בישראל למטרות למטחי טילים של האויב. ובכלל, מחירו של טיל מתקדם - למשל, מחירו של הטומהוק שבו עשו האמריקנים שימוש יעיל וגם מסיבי בעשורים האחרונים בכלל המלחמות והמערכות שניהלו - הוא כמיליון דולר. מחירו של מטוס קרב מתקדם, לעומת זאת, הוא כ־100 מיליון דולר.

אבל כשלישראל אין אסטרטגיה - לא מדינית ולא ביטחונית - מול אויביה, וכל עניינה הוא לעכב ולהכיל את האיום שהם מציבים בפניה אך לא להתמודד עימו ואף להסיר אותו, מבצעים ותקיפות נקודתיות מהאוויר הופכים לעיקר ולמהות. וכך, מי שהזניח וקיצץ את צבא היבשה, ניוון את יכולתו לתמרן אל שטח האויב ואף הוציא מן הלקסיקון הצה"לי את המונחים הכרעה וניצחון - דאג שלא יוקם חיל טילים.

האחרון שניסה להקים חיל טילים היה אביגדור ליברמן כשכיהן כשר הביטחון, אלא שהמערכת הצבאית הכשילה את הרעיון. דומה, אגב, ששרי ביטחון דוגמת משה ארנס, שבאו מן האזרחות, התגלו כבעלי חשיבה יצירתית הרבה יותר מהגנרלים. אפילו לשר הביטחון עמיר פרץ, שנכשל כישלון מחפיר במלחמת לבנון השנייה, שמורה נקודת זכות כמי שזיהה את הפוטנציאל הטמון ב"כיפת ברזל", ופעל לקדמה.

אין ספק שביום שאחרי, כשתסתיים המלחמה, וצה"ל יתפנה להתחדש ולבנות מחדש את כוחו וגם לשקם את יכולת ההרתעה שלנו מול אויבינו, ראוי שאחת הסוגיות שתיבחנה, ויש לקוות שהפעם ברצינות, היא הקמתו של חיל טילים בזרוע האוויר של צה"ל, שיהווה נדבך נוסף בבניין כוח מחץ צבאי שאותו ניתן להפעיל באופן מיידי ורציף, ושגם יתרום לשיקום יכולת ההרתעה של ישראל מול אויביה.