למען המשפחות, די להדלפות

הרבה יותר מדי חודשים משפחות החטופים מחפשות דרכים להשפיע על המציאות הבלתי נסבלת, הבלתי נתפסת.

אחת הדרכים להגיע לנבחרי הציבור ולדעת הקהל היא בוועדות הכנסת, שבהן מוקדשות הדקות הראשונות למשפחות כדי שישמיעו את קולן. בפרק זמן זה ניתנת זכות הדיבור למשפחות משני המחנות, אלו שבעד עסקה בכל מחיר ואלו שבעד לחץ צבאי בלתי מתפשר בתקווה שיביא לשחרור יקיריהן.

באחת הפעמים האלה, בוועדת החוץ והביטחון, שמעתי את שניר דן, אח של כנרת גת שנרצחה בשבת השחורה בקיבוץ בארי ודודהּ של כרמל גת, בתה של כנרת, שעדיין חטופה בעזה. הוא תומך בעסקה עכשיו, אבל זה לא העניין. אף שדעתו הפוכה משלי, דבריו נגעו בי עמוק. במיוחד היום, ערב י"ז בתמוז, כדאי שנקשיב לו רגע.

שניר פנה מדם ליבו ליו"ר הוועדה, ח"כ יולי אדלשטיין, ולח"כים שנכחו בה, והסביר איך מרגישות המשפחות כשכל פרט מהעסקאות ומהדיונים בעניינן מודלף לתקשורת. "כשדנים באופן ציבורי באילו מחבלים, כמה דם יש על הידיים שלהם ושל מי, ומי ישוחרר בעבור כמה חטופים, זה משסה את המשפחות זו בזו. אני בטוח שגם מי שמתנגד לעסקה לא אוהב את הבן שלו פחות ממני. על זה אין מחלוקת. אז למה להציף את הדברים שיוצרים מחלוקת? אלו פרטים שאמורים להיסגר מאחורי הפרגוד, בחדרים סגורים, בלי לערב את התקשורת".

אבל זה לא המצב. במדינה שלנו הכל מודלף. עוד לפני שהדובר סיים להגיד משפט - כבר מתפתח דיון ציבורי. הכל על השולחן, מוסיף עוד קיסם למדורת הלבבות שממילא נשרפים. בשביל מה? בשביל האלקטורט. כדי לקרוץ למצביעים פוטנציאליים, להוכיח שאני יותר גבר מהיריב שלי. והנפש של המשפחות האומללות? היא מחיר שהפוליטיקאים כנראה מוכנים לשלם. 

תארו לעצמכם שערב מבצע אנטבה פרטיו מודלפים לציבור ונפתח דיון תקשורתי, מעל ראשי משפחות החטופים - איזה כוח לשלוח לאוגנדה, מי יפקד עליו, ומה צריכות להיות ההוראות לפתיחה באש. עכשיו אתם מבינים כמה הדיון של היום ציני?

בשבועיים הראשונים אחרי 7 באוקטובר ההודעות בקבוצות התקשורת היו ענייניות. זוועתיות, אבל עוסקות במציאות עצמה. אחר כך ההודעות חזרו לתקופה שלפני האימה והחלו להיאמר בשם אומרן, ואומרן הוא תמיד חבר כנסת או שר שמבקש להירשם בדפי ההיסטוריה. מאז ועד עכשיו זה צורם, כי לאף אחד לא אכפת באמת מה פוליטיקאי זה או אחר חושב בנושא, כי העולם התהפך ומה שהיה לא יהיה והפרופורציות השתנו לחלוטין.

במדינה שלנו הכל מודלף. עוד לפני שהדובר סיים להגיד משפט - כבר מתפתח דיון ציבורי. הכל על השולחן, מוסיף עוד קיסם למדורת הלבבות שממילא נשרפים. בשביל מה? בשביל האלקטורט

מובן שאם תהיה עסקה על הפרק, היא צריכה להיות במרכז השיח הציבורי כי היא נוגעת לציבור כולו. אבל הדיון בה חייב להיות ענייני ולא מנוהל על ידי אגו של פוליטיקאים ושיקולים זרים.

ההדלפות וההתקוטטויות הפוליטיות חייבות להיפסק. אני יודעת שזה תמים לבקש, כי האגו מעוור עיני פיקחים, וגם התחינה של שניר דן תמימה באותה המידה, ועדיין, אולי עוד נשאר מקום ומשקל לתמימות, לאחדות הבית שלנו.