ומי ישלם את מחיר העסקה הבאה?

בשנת 2006 הסתיימה כהונתו של "נציב הדורות הבאים" הראשון והאחרון, השופט בדימוס שלמה שהם, לאחר ארבע שנות כהונה.

יש קשר סימבולי בין המצב התרבותי־פוליטי במדינת ישראל באותן השנים לבין סיום כהונתו של שהם: החשיבה על הדורות הבאים הסתיימה, כביכול, בהתנתקות ובמלחמת לבנון השנייה. לא היתה התיישבות ולא היה ביטחון. תרבות שלמה הסתנוורה מהנאה חושנית רגעית, התנתקה ואיבדה את המצפן ואת המצפון.

אנחנו נמצאים כיום באחת משעותיה הקשות ביותר של מדינת ישראל.כאב לבן שחטוף בעזה, שחווה בכל דקה את הכאב האישי והמשפחתי, ראיתי את עצמי כאצבע קטנה וכואבת ברגל בזמן שהגוף כולו נמצא בסכנת מוות. אמרתי לעצמי: "קשה לך לזוז עם אצבע כזו, אתה בעצם מושבת, אך זכור נא שאתה רק אצבע קטנה בגוף גדול".

ואם באצבעות ובהצבעות עסקינן - נמשיך מכאןל"עסקת חטופים", ונתחיל ברובד העקרוני: "עסקה" בנושא זה היא מילה מכובסת לכניעה ולחרפה לאומית. מדינת ישראל נכנעת לתביעותיו של ארגון הטרור האכזרי ביותר בעולם. חשבנו שדאעש זה הכי־הכי - התברר שדאעש זה לחלשים.

כמו הורים שחוגגים וצוחקים בקזינו בזמן שהם מכלים את כספי המשפחה - כך עסקה, תהיה אשר תהיה, בזה לדור הזה ולדורות שיהיו. אל תגידו לי "אחר כך נראה להם מה זה". שמענו אתכם. אני משלם היום את מחיר עסקת שליט, וגם לי הבטיחו שהכל יהיה בסדר. ועוד לא דיברנו על מחיר הכניעה בעזה בהקשר לזירות האחרות. אני רוצה את הבן שלי בבית עם כל החטופים, אך העסקה היחידה שתתחשב בדור שלנו ובדורות הבאים צריכה לעסוק אך ורק במחיר שחמאס ישלם, ולא במה אנחנו ניתן, כי אנחנו שילמנו מספיק.

בעסקה כזו, שנראית כרגע דמיונית לחלוטין, ראשי חמאס יוצאים מהחורים שלהם, מוסרים לידינו את החטופים שהפכו עבורם לנטל ומתחננים לחצי כוס מים. אם זה גדול עליכם לחשוב ככה, אם אינכם מאמינים ביכולת העמידה של עם ישראל ובכוח ההשמדה של צה"ל - העבירו נא את המקל למי שמאמין בעם הזה, בנצחו ובניצחונו. או לכל הפחות, חתרו לעסקה המשתלמת ביותר שאין בה כניעה מוחלטת לדרישות האויב.

כדי שגם אני אוכל לתמוך בעסקה, וגם זה רק בדיעבד, צריכים להתמלא שני תנאים:

1. עלי להיות משוכנע שבני היקר והאהוב ישוחרר בוודאות, עם כל הגברים הצעירים והאחרונים בתור. כדי שזה יקרה - על כל החטופים, החיים וגם המתים, ללא יוצא מן הכלל, לחזור בפעימה אחת בלבד וכשאנו יודעים מראש את מצבם, באופן גלוי ומפורט. אך מכיוון שישראל לא תפר הסכם חתום עם ערבויות אמריקניות, ומכיוון שהיא משלמת "במזומן" - איננו מוכנים לקבל את יקירינו ב"צ'קים דחויים" של חמאס.

2. עלי להיות משוכנע שקובעי המדיניות מביטים גם לדורות הבאים בעיניים. צעד חשוב וראשון בסעיף זה יתבטא באמירה פומבית שלא תקום לעולםמדינה פלשתיניתבארץ ישראל. צעד שני יהיה ביצירת משילות ישראלית ברצועת עזה, לפחות עד לשחרור החטופים ולניקוי השטח, כמו במבצע חומת מגן. אחר כך עם ישראל יבחר כיצד להמשיך בנושא זה.

עלי להיות משוכנע שבני היקר והאהוב ישוחרר בוודאות, עם כל הגברים הצעירים והאחרונים בתור. כדי שזה יקרה - על כל החטופים, החיים וגם המתים, ללא יוצא מן הכלל, לחזור בפעימה אחת בלבד וכשאנו יודעים מראש את מצבם, באופן גלוי ומפורט

שר צבא דוד, יואב בן צרויה, אמר לאחיו אבישי: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד־עַמֵּנוּ, וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ; וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (שמואל ב, י, יב). ופירש רבי דוד קמחי (צרפת, 1160-1235): "בעד עמנו" - שלא יהיו לחרב ולשבי, "ובעד ערי אלוהינו" - שלא יכבשו אותן אויבינו וישבו בהן.

לכן, נזכור כולנו שהכלי ההכרחי לניצחון במלחמה הוא הרוח - ובהקשר שלנו מדובר ברוח היהודית, בגבורה היהודית, בתודעת השליחות ובמחויבות לדורות שהיו ושעוד יהיו לארצנו ולעמנו.