שובם של האחים למרד

למושג"אחים לנשק"יש משמעות עמוקה ורצינית בישראל המתקיימת בסביבה עוינת, ומשמעות זו בולטת במיוחד על רקע מלחמה קיומית. מאז המאבק האלים והאנטי־דמוקרטי בחלקו שהתקיים לפני המלחמה הקפדתי לומר במפגשים, בהרצאות ואף לכתוב בטורים "אחים למרד". ספגתי ביקורת על השימוש במונחים מרחיקים ובוטים לכאורה הפוגעים באפשרות להגיע למה שמכונה "הידברות", "אחדות", "ריפוי", "איחוי השסע", וכמובן "הסכמה רחבה".

להסכמה רחבה אמיתית יש חשיבות ראשונה במעלה, במיוחד בתקופות של משברים ואתגרים לאומיים קשים. ממשלות אחדות קמו כאן ערב מלחמת ששת הימים ובשנות ה־80, נוכח המשבר הכלכלי שהיה משולב בשקיעה בבוץ הלבנוני. אולם "הסכמה רחבה" קיבלה לאחרונה משמעות שונה. היא הפכה לאמצעי פוליטי שתכליתו להשיג עבור מיעוט זכות וטו רק בגלל שהוא מתקשה לזכות בבחירות. הרוב הגדול בישראל מעוניין באחדות לאומית ובניהול משברים לאומיים בהסכמה רחבה. האחים למרד לא נכללים ברוב הזה.

במהלך המלחמה היו ניסיונות "הידברות" עם האחים למרד. כך, לדוגמה, הראיון המשותף בעיתון "מקור ראשון" שערך אלישיב רייכנר עם אחד מפעילי האחים למרד אייל נווה והרב איתן אייזנמן. האם "טעיתם בקריאות הללו" שלא להתנדב? נשאל נווה. "זה כמו להוריד חצי יד", הוא ענה, היה להם ממש קשה, אבל "לא נותרה לנו ברירה". נווה נזהר מלהודות שהם טעו. בהמשך נשאל האם "אתה מסכים עכשיו עם הדרישה להשאיר את הצבא מחוץ לכל מחאה?", וענה את התשובה המדהימה "לא בחנתי את זה". אפילו במסגרת ראיון "אחדות והסכמה רחבה" נווה לא היה מסוגל לומר שבעתיד הצבא יהיה מחוץ למחאה.

אחת השאלות המעניינות שעולות כעת היא: מדוע הם נוקטים באלימות כזו? מה הם רוצים להשיג בהפרעה חמורה לסדר הציבורי? האם כך ישכנעו אחרים לתמוך בהם? זו שאלה שעצם ניסוחה מעיד על השואלים החושבים בצורה דמוקרטית. שכנוע, הגדלת תמיכה וכמובן רוב הם מונחים מעולם הדמוקרטיה ותפיסותיה, ולכן השאלה הזו מחטיאה את כל תופעת האחים למרד.

האחים למרד לא מעוניינים בהשגת עוד תמיכה כזו או אחרת, ברור להם שחסימת כבישים אלימה במיוחד לא תביא תומך חדש. להפך, זה עלול להרחיק. אלא שהם רוצים להפיל את הממשלה, מטרה לגיטימית בדמוקרטיה. הנקודה הקריטית היא שהם מוכנים להפיל את הממשלה בכל מחיר. וזה לא רק בלתי דמוקרטי אלא אנטי־דמוקרטי בעליל. אחד מתומכיהם המפורסמים, אהוד ברק, הבהיר כבר בהרצאותיו המרדניות כשלעצמן שדרוש רק מיעוט קטן אך נחוש כדי להפיל את הממשלה.

האחים למרד לא מעוניינים בהשגת עוד תמיכה כזו או אחרת, ברור להם שחסימת כבישים אלימה במיוחד לא תביא תומך חדש. להפך, זה עלול להרחיק. אלא שהם רוצים להפיל את הממשלה, מטרה לגיטימית בדמוקרטיה. הנקודה הקריטית היא שהם מוכנים להפיל את הממשלה בכל מחיר

אחים למרד זו התארגנות שכבר פעלה באלימות מתוכננת ומאורגנת נגד "פורום קהלת", פורום מחקר אזרחי. אנשיהם נצפו לא פעם מפעילים אלימות בהפגנות. אחד מתומכיהם, הנמנה עם חבורת הלשעברים מהממסד הביטחוני, הציע לאחרונה שפורום קהלת ייחקר על ידי השב"כ. לאנשים האלה אין כלום עם דמוקרטיה במובנה הבסיסי ביותר. אבל כל אלה מחווירים לעומת הקריאות המאורגנות לסרבנות במסגרת מכבסת המילים "הפסקת התנדבות" ונכונות לפגוע בכשירות המבצעית, פגיעה שאכן מומשה על פי עדותו של מפקד פלמחים.

אם אותה אלימות ואותם אמצעים שנתפסו השבוע - אמצעי תבערה מגוונים ומכוניות ישנות לחסימת כבישים - היו נקשרים לאנשים עם כיפות, במיוחד אם הן גדולות, הכל היה נשמע ונראה אחרת באמצעי התקשורת, במשרדי היועמ"שית ובשאר מוקדי ההשפעה. על פחות מזה אנשים בילו פרקי זמן במרתפי החקירות של השב"כ בתקופת ההתנתקות. איך אמר יאיר לפיד? מדובר בתקופה אחרת, באנשים אחרים.

אל תעזרו להם לקבע בתודעה את המונח רב המשמעות "אחים לנשק". הם בסך הכל "אחים למרד".

הכותב הוא חבר תנועת "נקראים לדגל"