אל ארץ הזהב

סניפי התנועה הציונית בעולם קבעו שהיעד של חבריהם הוא לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה. רק בשתי מדינות לא חתרו לכך.

יהודי גרמניה העריכו כי מתקיים קשר תרבותי וערכי אינטימי בינם לבין האומה המארחת אותם, ולא שעו לאזהרותיו של פרופ' גרשום שלום, שכמעט בדעת יחיד חלק על הנחתם האופטימית. לפיכך, הם ריככו את היעד. מטרת הציוני הגרמני אינה לעלות לארץ (אם כי הדבר רצוי), אלא לעשות לפחות פרק אחד בחייו במולדת העתיקה.

אסור ליהודים להימנע מלבקר באוניברסיטה או לחשוש מלדבר בשפה העברית ליד פרינסטון וייל והרווארד, כי הנסיגה וההסתגרות לא פותרות בעיה, אלא מחריפות אותה

בארה"ב דילגו הציונים אפילו על הקורט שבגרמניה. היא היתה ה"גאלדענע מדינה" (ארץ הזהב), ומראש לא היו בה חוקים המפלים את היהודים, ו"שישו בני מעיי".

כיצד נתפס האופטימיזם הנאור והמאיר הזה משלהי המאה ה־19 בתצלום עדכני מהקמפוס באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, ובעוד מוסדות אקדמיים? ומדוע סטודנטיות יהודיות מורידות מצווארן את המגן דוד? וכיצד אפילו מוסדות רשמיים מייעצים לסטודנטים יהודים לא להגיע לאוניברסיטה? אפרטהייד בארה"ב? ראשיתו? עליית מדרגה? ציוני קלאסי אינו מופתע.

הוא דואב את ההשפלה שעוברים יהודים במדינה הידידותית ביותר שידע עם ישראל מעודו, אבל ההנחה הציונית מימי ד"ר תיאודור הרצל היא שהעולם יקיא מתוכו את המיעוטים היהודיים. הנה - מה שהציונות הזהירה מפניו בכל התקופות ובכל הארצות מתרחש ב־2024.

לפי אחד ממנהיגי המחאה הפרו־פלשתינית, שמאתגרת את שלטון החוק השוויוני בדמוקרטיה הגדולה, "לציונים אין זכות לחיות". התגובה היתה חריפה, והוא חזר בו, אבל הכל יודעים היטב כי זוהי השקפתו, וכי היא משקפת נטייה חזקה בהתפרעות אמריקנית.

לא מלחמת המגן של ישראל ברצועת עזה היא הסיבה להתפרצות האנטישמיות. חאן יונס ורפיח הן רק המאיץ לתהליך קיים, ממש כפי שהריגת דיפלומט גרמני בפריז היתה תירוץ בלבד לליל הבדולח ב־1938. כרגיל בהיסטוריה, רק בראשיתו מכוון הזעם נגד היהודים - ולאחר מכן הוא מתרחב למלחמת איבה גזענית. לו יכלו להכות את היהודים שוק על ירך, אנשי המחאה היו מעצימים את מאבקם נגד כל הבורגנים והעשירים, ובעצם הלבנים. מישהו מפקפק בכך?

ההתפרעות האלימה נגד היהודים לא החלה בגלל כיבוש עזה, והיא גם לא תיפסק אם רה"מ בנימין נתניהו, מטעמים אנוכיים שלו, יימנע מלפרוץ לרפיח (וכך ראוי ממילא).

כאמור, מנקודת ראות ציונית, ההתפתחות המחרידה אינה מפתיעה - היא בלתי נמנעת. השמאל הקיצוני והאפרו־אמריקנים והפלשתינים בארה"ב רוצים לגמד את הנוכחות היהודית בארצם. רב הצער שב־2024 עדיין קיימת מגמה כזאת. המדינה היהודית קיימת בראש ובראשונה כדי לקדם סכנות כאלה, ולא בכדי החוק הראשון שחוקק בידי דוד בן־גוריון ב־1948 ביטל את תקנות הספר הלבן של המנדט הבריטי והוביל לחוק השבות, הפותח את שערי ישראל בפני כל יהודי בכל עת.

לפי חכמים, יום קיבוץ הגלויות חשוב כיום שבו נברא העולם. זה בוודאי נכון בהקשר למי שקשר את האידיאולוגיה שלו בציונות.

לצד זה, קיים הנושא המעשי היומיומי. אסור ליהודים להימנע מלבקר באוניברסיטה או לחשוש מלדבר בשפה העברית ליד פרינסטון וייל והרווארד, כי הנסיגה וההסתגרות לא פותרות בעיה, אלא מחריפות אותה. בהגיעו לקישינב לאחר הפוגרום, חיים נחמן ביאליק כתב את הביקורתי שבשיריו, שבו לעג ובז לגבר היהודי שלא חש להגן על אשתו ועל ילדיו, אלא העדיף להתחבא.

הלקח מראשית המאה ה־20 מתקיים גם עתה. על היהודים לחזור להקים את הליגה להגנה עצמית. במקום שבו אין משטרה - על היהודים להגן על עצמם כחוק. גז מדמיע. מקל. נבוט. אקדח ברישיון. רק לא להתכווץ. רק לא לסגת. האנטישמים מבינים רק את שפת הכוח. כן, לשבור.