"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חלום אמריקני

איך בדיוק אפשר לחתור לפתרון מדיני כשחמאס שולט ברפיח וישתלט על הרצועה עם הפסקת הלחימה? ומה עם חיזבאללה ואיראן? מוושינגטון הכל נראה ורוד

,עודכן
0השמעה
נשיא ארה"ב ביידן, צילום: אי.פי

החלטת ישראל לצאת למלחמה בחמאס בעקבות טבח 7 באוקטובר לוותה לא רק בביקורת מצד יריבים ואויבים, אלא גם בפקפוק ובספקנות ואף בהתנגדות מצד ידידינו האמריקנים. אלה אף שיגרו לישראל מומחי צבא ש"יעצו" לה שלא לצאת למלחמה, כיוון שלהערכתם לא יעלה בידה להכריע את חמאס. אתם תסתבכו בלחימה חסרת תוחלת, הם הזהירו, ותשקעו בבוץ העזתי, כפי ששקעתם בבוץ הלבנוני לפני ארבעה עשורים, וכפי שאמריקה עצמה שקעה בבוץ בעיראק ובאפגניסטן ועוד קודם לכן בווייטנאם.

ישראל לא שעתה לעצות אלה, וטוב שכך. המלחמה בחמאס הביאה הישגים משמעותיים: צה"ל שולט כיום בפועל במרבית שטחה של הרצועה ודבר לא קורה בה - לא תנועה של אזרחים, לא העברה של ציוד ומזון וכמובן לא פעילות של שיקום - בלא אישורה של ישראל. אמת, מחבלים בודדים ואף חוליות טרור עודם פעילים בשטח, בדיוק כפי שהם פעילים ביהודה ושומרון, אבל חמאס, כצבא מאורגן עם מפקדות, מחנות ומחסני נשק, וכמסגרת שלטונית המנהלת את החיים ברצועה - הוכרע ומוטט.

לאמריקנים יש כוונות טובות, אבל גם תמימות ונטייה לראות דברים דרך משקפיים ורודים שמביאים אותם להאמין כי סכסוך דמים דתי־לאומי בן יותר מ־100 שנים ניתן לפתור בהינף יד וברצון טוב

אלא שכל מלחמה מיועדת להביא לא רק להכרעה צבאית אלא גם לניצחון מדיני, וזה מתמהמה לבוא לא מעט בגלל היסוסיה של ממשלת ישראל לקבל החלטות באשר לעתיד הרצועה ביום שאחרי: האם להקים בה ממשל צבאי ואולי להעבירה לידי הרשות הפלשתינית, ואולי בכלל לסגת ממנה ולהותיר בה כאוס שבחסותו עלול חמאס לשוב ולשלוט ברצועה.

מציאות זו, של הישגים צבאיים שאותם מתקשה ישראל לתרגם להכרעה מדינית, עומדת בבסיס הטענה כי אחרי פרק הלחימה עברנו לשלב הדשדוש בואכה הבוץ העזתי.

אלא שעזה אינה לבנון וגם לא וייטנאם - לא רק משום שמדובר במלחמת אין ברירה שנכפתה עלינו ולא רק משום שמדובר באיום המצוי לגבולנו, ולא בווייטנאם הרחוקה מרחק של אלפי מיילים מארה"ב. עזה היא מקרה ייחודי, משום שהרצועה אינה מעניקה עומק לטרור, בניגוד למשל ללבנון, שבה יכול חיזבאללה להילחם בנו תוך הישענות על עומק גיאוגרפי בארץ הארזים עצמה, וגם בשטח סוריה, עיראק ועד לאיראן. עזה דומה, אפוא, לאזור יהודה ושומרון שאף בו אין עומק גיאוגרפי לטרור, ושמציב לנו לכן אתגר של ביטחון שוטף, ולא איום אסטרטגי כפי שהיווה חמאס ערב 7 באוקטובר.

את האמריקנים כל זה לא משכנע.עתה הם מתנגדים לפעולה ברפיחותולים את יהבם בעוד אחת מתוכניות השלום שלהם, והפעם במתכונת הפסקת אש וסיום המלחמה בעזה, להקמת מדינה פלשתינית ולכינון שלום עלי אדמות במזרח התיכון.

השטן מצוי כידוע בפרטים. איך בדיוק אפשר להשכין שלום או לסיים את הסכסוך כשחמאס עודנו שולט ברפיח, וכשתופסק הלחימה ינסה לשוב ולהשתלט על הרצועה כולה? ומה עם חיזבאללה ועם איראן? מוושינגטון הרחוקה הכל נראה ורוד ואופטימי.

אלא שלא צריך להיות מומחה גדול כדי לדעת שמכל התוכניות האמריקניות לא ייצא דבר, וסופן שתושלכנה אל פח האשפה של ההיסטוריה, בדיוק כמו תוכניות קודמות ליישוב הסכסוך שוושינגטון ביקשה לקדם. כך "תוכנית אלפא" בשנות ה־50 שעיקריה היו קריעת הנגב מישראל ואכלוסו בפליטים בתמורה לשלום, עבור ביוזמת רוג'רס (1969), תוכניותיו של ג'ימי קארטר בשנות ה־70, תוכנית רייגן בשנות ה־80, וכלה בחזונו של הנשיא אובמה ובתוכניתו של דונאלד טראמפ בעשור האחרון.

לאמריקנים יש כוונות טובות, אבל גם תמימות ונטייה לראות דברים דרך משקפיים ורודים שמביאים אותם להאמין כי סכסוך דמים דתי־לאומי בן יותר מ־100 שנים ניתן לפתור בהינף יד וברצון טוב.

אבל זה אינו אומר שישראל יכולה להמשיך לגרור רגליים ולהתנהל כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם. שהרי הימנעות מלקבל החלטות לגבי העתיד עלולה לשמוט מידינו את פירות ההישגים של צה"ל בשדה הקרב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אייל זיסר

פרופ' אייל זיסר הוא מומחה למזה"ת ואפריקה וסגן הרקטור באוניברסיטת תל אביב

כדאילהכיר