קונספציית גיוס החרדים

אם צה"ל לא צריך את כל חייליו, מן הצדק שגם חילונים או דתיים ייהנו מהאפשרות לא לקחת חלק בעול הכי כבד שהמדינה מטילה על אזרחיה • יש עוד מגזרים

הפגנות החרדים נגד חוק הגיוס (ארכיון), צילום: גדעון מרקוביץ'

בשבועות האחרונים קיבלו מאות תלמידי מכינות הודעה, שלפיה אתגרי השעה והצורך בידיים לוחמות אינם מאפשרים לצבא לאשר להם את דחיית השירות לשם השלמת שנת המכינה שהחלו בה. גם בקרב אלה שכבר אושרה להם דחיית השירות, יש רבים שהתבשרו: "מצטערים, צה"ל קורא לכם".

נו, אם צה"ל קורא, בעיצומה של המלחמה הצודקת בתולדות המדינה - המכינה והתהליך שהחלו בוודאי יכולים לחכות. אמת. אלא אם כן מסתכלים ימינה ושמאלה ומנסים להבין איך דווקא אלה - המיועדים לשרת שירות משמעותי, הם הראשונים שנדרשים להגדיל את נשיאתם בנטל? זאת בשעה שלאחיהם, תלמידי הישיבות למשל, לא ממהרים לקרוא להיכנס מתחת לאלונקת צו השעה. 

אפשר היה אולי להשלים בצער עם המחיר שגובה מאיתנו התקופה הקשה ביותר בתולדות המדינה מאז הקמתה, אלמלא היינו זוכרים שבאותה נשימה שבה צה"ל שולף את אותם תלמידים משנת הכנה לקראת שירות משמעותי, כולנו זוכרים למי הוא לא קורא. וזאת אף שבאופן עקרוני החוק מחייב אותו לעשות זאת. אילו רק היה לו מעמד, לחוק הזה... 

"לא ניתן לגייס חרדים בכוח". זוהי התשובה השגורה במדינה שבה, כזכור, הגיוס הוא חובה. אלא שאחרי 7 באוקטובר אי אפשר שלא לתהות באשר לאקסיומה זו.

אנו חיים בתקופה היסטורית. אין כמעט קונספציה שלא קרסה ב־7 באוקטובר. האיום הביטחוני, הביטחון ביישובי קו הגבול, היכולת של המדינה לספק לאזרחיה צרכים בזמן חירום - מעל כולם מרחפים סימני שאלה. תוכניות גדולות נרקמות ל"יום שאחרי": מיטוט חמאס, הכרעת חיזבאללה, יצירת מציאות חדשה במזרח התיכון. אירוע בסדר הגודל של 7 באוקטובר מערער את אמות הסיפים, ורק קונספציה אחת בעינה עומדת: "אי אפשר לגייס חרדים".

אפשר היה אולי להשלים בצער עם המחיר שגובה מאיתנו התקופה הקשה ביותר בתולדות המדינה מאז הקמתה, אלמלא היינו זוכרים שבאותה נשימה שבה צה"ל שולף את אותם תלמידים משנת הכנה לקראת שירות משמעותי, כולנו זוכרים למי הוא לא קורא

אין כמעט ישיבה בוועדת החוץ והביטחון שהתנהלה סביב חוק הגיוס, שבה לא נשמעה מצד חברי הכנסת החרדים הטענה ש"צה"ל לא באמת צריך את כל המשרתים". אם צה"ל לא צריך את כל חייליו, מן הצדק שגם חילונים או דתיים ייהנו מהאפשרות לא לקחת חלק בעול הכי כבד שהמדינה מטילה על אזרחיה. אם היה מקום אפילו קטן ביותר לטענה הזו, הרי הדברים אינם כתמול שלשום - צה"ל צריך חיילים עד כדי כך שהוא חוזר בו מדחיית שירותם של מי שעתידים לשאת בנטל באופן הכי מובהק.

סקרים מעידים כי רוב מצביעי יהדות התורה מגדירים את הניצחון על חמאס כחשוב יותר מאשר שחרור החטופים. הם אינם משלמים את מחירי הלחימה הזו, וגם אינם נמצאים בין החטופים. בקואליציה, לעומת זאת, הקובעת את סדרי העדיפות הלאומיים, הם דווקא נמצאים.

המציאות הזו, שבה קבוצה שלמה בחברה הישראלית מכתיבה חד־צדדית את התנאים שבהם תהיה חלק מהמדינה היא מציאות שלא ניתן עוד לקבל. זו מציאות שחותרת תחת המדינה עצמה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר