איך מיילדים הסכמה בינ"ל?

7 באוקטובר ייחרט בדפי ההיסטוריה כיום שבו אירעו מעשי זוועות שהדעת לא סובלת. לתחושת ההלם והאבל התווספה גם תחושת אכזבה עמוקה מהתנהגות ארגוני הבריאות והנשים. אלה, שחרטו על דגלם את ערכי השוויון וזכויות האדם, גרמו לנו להבין שעבור רבים מהם הערכים בתוקף כל זמן שלא מדובר ביהודיות ישראליות.

השתיקה מול הזוועות היתה גם נחלת ה־ICM, הקונפדרציה הבינלאומית של המיילדות. פניות ישירות שלנו אל ראשות הקונפדרציה כדי לגנות את פשעי המלחמה של חמאס לא נענו. רק לאחר הפעלת לחץ, הגיבו ברפיסות כי הארגון "אינו לוקח חלק בנושאים פוליטיים שאינם בהסכמה". כן, כנראה אונס ורצח נשים יהודיות הם נושאים במחלוקת. יש כאב וסבל בשני הצדדים, אך פשעי המלחמה שהתרחשו בשבת השחורה ראויים לכל גינוי, בלי "אבל".

הסימנים המקדימים צצו חודשים קודם. ביוני 2023 התקיים בבאלי שבאינדונזיה כנס המיילדות הבינלאומי. שבוע לפני, התקבלה הודעה לקונית ממנכ"לית ה־ICM, שבה היא מסבירה שלבקשת המדינה המארחת אמנם נוכל להגיע, אך נוכחותנו הרשמית תימחק. דגל ישראל לא יונף, שמנו לא ייקרא בהצגת המשלחות ולא נוכל להציג תחת זהותנו הלאומית את הפוסטר המיוחד שהכנו. לאחר שניסיונותינו לשנות את ההחלטה כשלו, החלטנו שלא להשתתף באירוע שמראש מדיר אותנו.

לאחר 7 באוקטובר הבנו כי ההחלטה למנוע מאיתנו ביטוי לאומי בקונגרס באינדונזיה לא היתה רק אילוץ שכפו המארחים, אלא חלק מאג'נדה. התנהלות ראשות הארגון, שמרביתן לא הסתירו את הסתייגותן מישראל ומאיתנו, הובילה את ארגון המיילדות בישראל למהלך של חשיבת עומק על עצם חברותנו בקונפדרציה הבינלאומית. האם ללכת עם נטיית הלב והצדק ולעזוב ארגון שלא עומד בשום עיקרון או ערך שהגדיר לעצמו, או להתמודד ולפעול לשינוי בתוך הארגון בטווח הארוך?

חובתנו להנכיח את הישראליות בארגונים הבינלאומיים ובכל מקום אחר בעולם. להשמיע את קולנו ואת עמדותינו, ולא לתת למיעוט קיצוני וקולני להשיג את מבוקשו ולמחוק את הנוכחות הישראלית מהקהילה הבינלאומית

בדיון בארגון המיילדות הישראלית הוחלט ברוב גדול להישאר ב־ICM, בשל האמונה שאסור לנו לנטוש את המערכה על דעת הקהל. אל לנו לתת פרס לאלו המעדיפות לא לראות אותנו ולא להתמודד עם טיעונינו. בשבועות שקדמו לקבלת ההחלטה, זכינו לתמיכה ולחיבוק חם ממיילדות גרמניה, גם העמיתות מלוקסמבורג ומפפואה ניו גיני שלחו מכתבי תמיכה, אך למעט הן, שתיקה רועמת.

הרגשנו שיש לנוכחות שלנו בארגון חשיבות לא רק עבורנו, אלא גם לבעלות בריתנו, שרוצות לסייע וצריכות אותנו כדי שביחד נצליח לייצר שינוי. הבנו שאם נעזוב, את מקומנו יתפסו מי שמבקשים לקדם שיח של שנאה, מבלי שיהיה מי שיעמוד מולם ויוכל להוביל את הרוב המתון שמעוניין בהמשך שיתוף הפעולה עם ישראל ועם אזרחיה.

אסור לנו להיות "עם לבדד ישכון". חובתנו להנכיח את הישראליות בארגונים הבינלאומיים ובכל מקום אחר בעולם. להשמיע את קולנו ואת עמדותינו, ולא לתת למיעוט קיצוני וקולני להשיג את מבוקשו ולמחוק את הנוכחות הישראלית מהקהילה הבינלאומית.