התאבדותו של אריאל רוניס בעקבות מסע "שיימינג" בפייסבוק מחייבת אותנו, כחברה, לחשיבה מחודשת על השימוש ברשתות החברתיות, ובעיקר אמורים הדברים לגבי גיזרת בני הנוער. הנוער שולט בשפת הרשת. שפת הרשת שולטת בו. ולפני שנמהר לצקצק בלשוננו על הבריונות ברשת ועל יכולתה להמליך מלכים ולהפילם - עלינו לזכור כי המדיות החברתיות כשלעצמן אינן בעלות איכות זו או אחרת, האיכות טמונה במשתמשים ובאופן השימוש.
בני הנוער שלנו חיים בתוך התרבות הישראלית. לצד האיכויות יוצאות הדופן של הנוער הישראלי יש בו, כמו בהוריו ובהורי־הוריו, שילוב מתעתע מאוד בין קטבים סותרים. אחד המרכזיים שבהם הוא השילוב של נטייה עזה לקונפורמיות ושל זלזול בוטה ולעיתים כוחני ואלים בהיררכיה ובסמכות. הנטייה לקונפורמיות יוצרת בחברה הישראלית בכללה, ובחברת בני הנוער בפרט, "תופעת עדר" חזקה מאוד, וכאשר "העדר" הוא מסה ענקית, אנונימית ו"לא דופקת חשבון", זה יכול להיות עדר שועט ומסוכן מאוד.
הנער מול המקלדת אינו תמיד תוקפני ובעל כוונות זדון, הוא רק משתמש מוכשר בכל האופציות שהכלי הדמוקרטי המדהים הקרוי רשת חברתית העמיד לרשותו - הוא מביע את עמדתו. הבעיה היא שהבעת העמדה נעשית מתוך נקודת המבט האגוצנטרית והצרה האופיינית לחשיבה של מתבגרים, והוא פשוט יכול "להקיא" מילים על הצג מבלי להרהר בהשפעתן ובעיקר - מאחר שהכל אנונימי - הוא אינו נושא בתוצאות קבלת המסר.
יש לכך צדדים חיוביים מאוד - הגולמיות הבלתי מעובדת של התגובות מאפשרת לקרוא כמעט בזמן אמת תחושות ורגשות אישיים שבעבר היו נסתרים מעין. היא מסייעת לחשוף לציבור עוולות ותופעות של אלימות וכיעור חברתי שהיו משגשגות בעבר תחת מעטה של סודיות ושתיקה. מנגד, מתבגרים לומדים ומקבלים חיזוקים (לייקים) בעיקר על סמך "האני המרגיש" ולא על סמך "האני החושב". ערכים של מיידיות, ריגוש וחוויה מועדפים בהרבה על פני חשיבה, הרהור, שיקול דעת ומורכבות. כמו כן, אין שום הכרח לנמק את דעתך בנימוקים רציונליים, או חלילה להשהות תגובתך ולשקול אם בכלל כדאי לפרסמה.
הערך היחיד הוא אתה, וכלי השיפוט היחיד הוא "תגובת הקהל". כך נוצרת תרבות דיון שמאוד הולמת את האגוצנטריות של גיל ההתבגרות, אך אין בה כמעט שום יכולת לחינוך ליציאה מהמסגרת הצרה של "האני", לטובת ראייה שיש בה רגישות לזולת וקבלת השונות של מחשבותיו ועמדותיו. אלו בדיוק המשימות שיש בפני החברה שלנו כחברה, ואלו בדיוק נקודות העיוורון שהדיון ב"תרבות הרשת" מעמת אותנו עימן.
הכותב הוא פסיכולוג חינוכי במכללה האקדמית גורדון לחינוךטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו