לקראת הדיונים על תקציב המדינה בחוק ההסדרים התבשרנו על שורת הישגים למערכת הבריאות, ובין השאר הסרתן - לפי שעה לפחות - של שורת גזירות חמורות שאיימו לנחות על מערכת הבריאות. ראשי מערכת הבריאות והאוצר התעשתו ברגע האחרון בלחץ הציבור, ההסתדרות הרפואית והתקשורת, ומנעו פגיעה נוספת בציבור החולים, במערכת הבריאות הציבורית ובציבור הרופאים, שהפך זה לא מכבר לשק החבטות של משרדי האוצר והבריאות.
אך אל לנו להשלות את עצמנו. זוהי רק אתנחתא במלחמת הפקידים לשינוי פני מערכת הבריאות. נזק רב נגרם כבר עתה למערכת הבריאות, לחולים ולרופאים על ידי תקנות חוק ההסדרים שעברו אשתקד. השאיפה של פקידי האוצר ונציגיהם במשרד הבריאות, לפגוע במעמד הרופאים (וככל שהם בכירים יותר השמחה גדולה יותר) ולהפוך אותם לפקידים כנועים ונטולי השפעה, היא אחד המניעים החזקים המביאים לזריעת אנדרלמוסיה במערכת הבריאות.
תחת המונח החדש "משילות" ניתנה לבוגרי כלכלה חסרי כל ניסיון או הבנה בבריאות הרשות להתעמר ולהשמיץ רופאים בכירים עתירי ניסיון והישגים שהשקיעו אינספור ימים ולילות, הרבה כישרון ויכולת בטיפול בחולים, בהצלת חיים, בהוראה, במחקר ובבניית מערכת הבריאות הציבורית. אלה הרופאים שבזכותם מערכת הבריאות הציבורית עדיין שורדת למרות חולייה.
השירות הניתן לאזרחים נפגע קשות מתקנות חוק ההסדרים שנכנסו כבר לתוקף ואשר חלק מהם כוון ישירות כנגד הרופאים, ממניעים של צרות עין וגריפת כותרות. חולים אשר שילמו משך שנים דמי שב"ן במיטב כספם יכולים עכשיו להגיע רק לרופאים פחות בכירים אשר חתמו הסכמים עם השב"נים ומוכנים לעבוד במחירים נמוכים. הרופאים הבכירים ביותר אינם זמינים יותר לציבור אלא רק למחזיקי ביטוחים פרטיים יקרים. יתר על כן, ההשתתפות העצמית של המבוטח בפעולות ניתוחיות/צנתוריות ובביקורי ייעוץ גדלה משמעותית. כקרדיולוג אני רואה את חדרי הצנתורים בבתי החולים הפרטיים עומדים ריקים, בעוד ששום פעולה אחת לא נוספה עדיין למערכת הציבורית שממילא איננה מסוגלת להכיל עוד פעולות. ה"משילות" החליפה את הנגישות של הקהל לרפואה טובה ואיכותית שהיתה זמינה בשב"נים ושאותה המערכת הציבורית אינה יכולה לתת. משילות מעל הכל היא שם המשחק החדש.
גם אם נשמח בהישגי התקציב האחרון עלינו לזכור את האיומים הקיימים על מערכת הבריאות ואשר ירימו ראש קרוב לוודאי שוב ושוב מדי שנה במועד ההצבעה על התקציב כל עוד האנומליה המכונה "חוק ההסדרים" נמשכת. האיום הגדול הוא על קרנות המחקרים המהוות את צינור החמצן של בתי החולים. בזכות קרנות אלה מועסקים חלק ניכר מעובדי בתי החולים שלא נמצא להם מקום בתקני המדינה, שבזכותן אפשר לתת שירותים רפואיים גם בשעות אחר הצהריים ולרכוש ציוד חיוני שהמדינה אינה מממנת. קרנות המחקרים הן הגורם העיקרי לשגשוג ולהצלחה של בתי החולים ואלמלא הן, היה הציבור נאלץ להסתפק בבתי חולים עם יכולות מצומצמות בהרבה. לא נשכח גם את מצוקת המתמחים שלא נפתרה עדיין, האיום על עצמאותם של מנהלי בתי החולים שנותר בעינו, ועדיין יש חוסר משווע בכוח אדם סיעודי ועוד. כל אלה לא ייפתרו על ידי התעמרות ברופאים ונטרולם מעמדות השפעה. מי שהופך את הרופאים לאויבי המערכת זורה חול בעיני הציבור ומרוויח כותרות.
הניחו אם כן לרופאים - הם הנכס האמיתי והעיקרי ולא האויב של מערכת הבריאות. רק רופאים ואנשי מקצועות הבריאות צריכים להוביל את מערכת הבריאות ולהגדיר את צרכיה, והפקידים צריכים להיות אלה שעוזרים להם בכך (מישהו מעלה על הדעת שאת הצבא ינהלו פקידים ולא מפקדים עתירי ניסיון קרבי?). כך נוהגת מערכת מקצועית. כל שיטה אחרת מובילה לתוהו ובוהו.
הכותב הוא נשיא האיגוד הקרדיולוגי בישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו