הימים האלה שבין פורים ליום העצמאות ייזכרו בעולם היהודי עוד שנים רבות. בהקשרים רבים הקהילות היהודיות הן חלק בלתי נפרד מהמדינות הסובבות אותן, ועל כן אביב 2020 יהיה חקוק כאביב הקורונה לא רק אצלן.
עם זאת, במאזן הסבל והקורבנות נרשמו אצל אחינו בתפוצות מספרים גבוהים יותר מיחסם באוכלוסייה. עובדה זו מצביעה על הסיפור שבתוך הסיפור: על העם היהודי בצל משבר הקורונה. בראשית, כאשר פילס הנגיף דרכו אל המערב, לקח זמן לקהילות להפנימו, ועל רקע לוח השנה היהודי קיבלנו את "משבר פורים".
יהודים רבים חלו, ממערב ועד מזרח, במהלך קריאת המגילה ומשתה פורים - מריו דה ז'נירו עד מוסקבה, וממונטריאול ועד ירושלים, שיעורי ההדבקה המקומיים טיפסו בעקבות החג, ואפילו לדרום היבשת האפריקנית תפסה הקורונה טרמפ על יהודים בדרך למסיבות החג. הקהילתיות עשתה את שלה.
אורח החיים היהודי הציבורי הייחודי הכתיב את המחיר, ושיעורי החולים בקהילות הגדולות (צרפת, אנגליה, ארה"ב) הפכו את המיעוט היהודי לפגיע יותר מכלל הציבור הרחב. אחר כך באו ימים של התכנסות והתגייסות, של הירתמות והתחברות (לזום) והעולם היהודי אסף את עצמו להכנות לפסח בצל המגיפה, פסח שבו כולנו מסובין, אבל איש־איש בביתו.
החג הביא עימו אתגרים מחודשים: מעבר מצות לאזורים מבודדים, חבילות מזון וסיוע בתקופה שבה הגבולות סגורים וחסמים ביורוקרטיים הופכים לחומות בלתי עבירות.
אותי מצאה התקופה בתפקיד חדש יחסית, כמנהלת מחלקת קהילות יהודיות במשרד החוץ זה כמה חודשים. מבט העל היה מדאיג והעלה שאלות טורדניות, ולא אחת גם ביקורת: האם שערי ישראל יכולים להסגר, גם לעם היהודי, בשם בריאות אזרחיה? איך ממשיכה עלייה בתקופת מגיפה? איך מגיעים אל קהילות זעירות שחסרות ציוד בסיס כמו כפפות וג'ל? אילו תכנים מפיקים עבור יהדות העולם? כיצד מביעים סולידריות? כיצד מגישים עזרה כשהמחלה נמצאת בכל מקום?
מילה של הרגעה.
הקהילות היהודיות מפגינות חוסן יוצא דופן. אותה קהילתיות שפגעה בהן כל כך עם פרוץ הקורונה, נתנה להן כוח להתאסף ולסייע לא רק לנזקקים בקרבן כי אם גם לנזקקים מסביבן: בפנמה תרמה הקהילה היהודית סכום נכבד לבניית אגף קורונה בבירה, באנגליה הושיטו מתנדבים מארגון יהודי סיוע לאוכלוסיית הקשישים בערים, בסאו פאולו בית החולים היהודי "איינשטיין" עמד בחזית המאבק במחלה, ויוזמות מקומיות ומקוריות ננקטו במקומות רבים נוספים. עם חלוף יום העצמאות יוצא גם העולם אט־אט מבידוד ומתקנות הקורונה.
בעוד המחלה תישאר אתנו בתצורה כזו או אחרת ותוסיף להשפיע, הסגר ילך וייפתח ובעד חרכיו ייכנסו שאריות האביב. העם היהודי, בדומה לעולם שסביבו, ילקק את פצעיו: את היחלשות הפילנתרופיה, את מחנות הקיץ שלא ייפתחו, את החינוך היקר שעתידו מהוסס, את המתים שנשארו מאחור, והמשלחות והכנסים שנדחו עד למועד בלתי ידוע אי־שם בשנה הבאה.
מדינת העם היהודי, ותפוצותיה, יפנו לטפל בקורבנות, הבריאותיים והכלכליים, ונשוב לתור יחד אחר חיזוק הגשרים הישנים, ואולי גם חדשים, המחברים אותנו כל העת.
משבר הקורונה (הערכה שלה שותפים הארגונים השונים הפועלים לחבר את העם שלנו, ארגונים ממלכתיים, אזרחיים, ממשלתיים) יהיה גם הזדמנות לדיאלוג חדש, לפרויקטים יצירתיים, לפרק נוסף בחוזה בין עם עתיק למדינה, שגם היא כבר מוגדרת כקבוצת סיכון. האביב הזה עוד ייזכר בספר הימים שלנו, בין פורים לעצמאות.
הכותבת היא מנהלת מחלקת קהילות יהודיות במשרד החוץ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו