חוק יסוד: נתניהו ראש הממשלה

בספרי "הכוח ממכר" התרעתי מפני שימוש לרעה בכוח הממשלתי, בעיקר של בתי המשפט, אך גם של הנהגת המדינה הפוליטית. בשבועות האחרונים נראה שבדיוק כמו בתי המשפט, גם ההנהגה שלנו, ובראשה כמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו, התמכרו לכוח ומשתמשים בו לרעה.

הממשלה אובדת עצות וחסרת דרך, ובמצוקתה היא מחפשת פתרונות שווא ומקסמי כזב. כאשר היא מחוקקת חוק יסוד שמאפשר לה לחלק 11 מיליארד ₪ מחוץ למגבלות התקציב, היא מגדירה אותו כ"חוק יסוד". כאשר בית המשפט פוסק כי אינה יכולה לעשות זאת מתעוררת המקהלה וצווחת כי "אין משילות". בעוד שבפועל כל שעל הממשלה לעשות הוא לפעול כחוק – במקרה זה להעביר תקציב.

כאשר ראש הממשלה מציע להכניס את הצבא לערים הסובלות מאוכלוסייה ערבית עבריינית, מדובר בשימוש לרעה בכוח המדינתי. מחר הוא יציע להכניס את הצבא גם כדי לטפל באלו המשבשים את התחבורה בכבישים. ברור גם לו שלא זו הדרך, וכי תפקידו של הצבא הינו להילחם באויבים ולא לשמור על חוק וסדר ברחבי המדינה.
הוא יטען כמובן שאין ברירה. אך האמת המרה היא שבתקופת מנהיגותו הצבא לא הצליח אפילו לשמור על חוק וסדר בבסיסיו ובשטחי האימונים שלו. גניבות הנשק והציוד הן תופעה רווחת שם מזה שנים רבות. והממשלה לא פעלה לחסלן.

גם ההצעות לשלול אזרחות ממתפרעים אינן פתרון להשלטת חוק וסדר במדינה. אם יש הוכחות כי ההתפרעויות של אנשים מוגדרים במרחב הציבורי נעשו בהדרכה של החמאס, או לבקשתו, הרי שיתוף פעולה עם אויב בכלל, ובשעת מאבק צבאי בפרט, כבר מוגדר בחוק כעבירה חמורה אשר עונשים כבדים בצידה, ואין צורך בחוק נוסף שממילא לא ייאכף.

הפתרון לתחלואי המדינה היה ונותר אחד: הקפדה על חוק וסדר. בתפקידי כראש לשכת עורכי הדין בשנים 1991-1999 התרעתי על האנרכיה הצפויה לנו עקב אובדן משקלו של החוק ומתן משקל יתר לרוחות הרחוב והעדפות אישיות. מהלך שזיהיתי את ניצניו במהפכה החוקתית שהוביל נשיא העליון דאז אהרן ברק. הכתובת הייתה על הקיר – אך רשויות המדינה העדיפו את היכולת לעשות כרצונן במקום להיות כפופות לחוק.

הממשלה, כרשות המבצעת, העדיפה את חופש הפעולה על פני החובה לפעול בצורה תקינה במסגרת תקציב מאושר מראש, ומינתה שר משפטים בניגוד מפורש להוראות החוק. אין זה המקום והזמן למנות את כל מעלליה ומחדליה שכן ממילא סיימה את דרכה.

כאשר לא הקפדה על החוק היא העיקר – השלטון עובר לקבוצות לחץ שונות אשר מתמכרות לכוח ורואות בשימוש בו את מטרת-העל של קיומן, ואמצעי להשגת מטרותיהן.

אפשר לדבר גבוהה על משילות, אך בסופו של יום הציבור מבין כי הנהגה אשר עסוקה בעצמה אינה דואגת לו. מי שמצב של היעדר חוק וסדר נוח לו, מביא בסופו של יום לאנרכיה. מי שאינו מבין כי כיבוד החוק הוא נשמת אפה של חברה דמוקרטית מביא בסופו של דבר לשלטון הכוח.

חולשתו של פסק הדין המעורר עתה גלים היא בכך שהוא ניתן חודשים רבים אחרי שהתקציב הבלתי חוקי אשר היה גלום בו כבר חולק. שלושת שופטי המיעוט לא הצטרפו לדעת הרוב משום שהם, להבדיל מחברי הרוב, סברו כי אין מקום לתת פסק דין תיאורטי כאשר התקציב כבר חולק.

המדינה נקלעה למבוי סתום בנושא התקציב. היא יצרה אותו באמצעות אי הגשת תקציב לאישור הכנסת. היא עשתה זאת כאמצעי להימלט מחוק יסוד אשר היא עצמה חוקקה לצורך הקמתה. הבעיה העיקרית הייתה פוליטית. נתניהו חשש לאבד את ראשות הממשלה. אבל במקום ללכת סחור סחור, למה שלא יחוקק פשוט את הדבר עצמו – חוק יסוד: נתניהו ראש הממשלה?